יוצאים בערב
אחרי הרבה לילות של בדידות
המופע של הזמר הקירח, שאת אוהבת
אני מדליק את האורות ואת נכנסת
אנשים מטיילים
עד שנגמרים התירוצים
אנחנו פוחדים
להיעלם בשקט
ברדיו מדווחים
על סערות בגליל
כמה אהבנו אז
כמה מזה לקחנו איתנו להמשך
אורות כחולים וכסאות אדומים
שורה שלישית, אנחנו באים אחרונים
אני מסתגר בתוכי
לסודות יש קיום משל עצמם
הזמר עולה, הגיטרה מיללת
כול הקלישאות על חיים טובים
נעלמים ברגע אחד של שקט
בחוץ יש מלחמה אחת, בפנים אנחנו נפלטים אל השקט
את מחבקת אותי
אחרי זה, מניח את היד על הרגל
את מתאהבת בו ברגע
ואני לומד לאהוב את מה שיש לנו
בלי להרגיש שום דבר בעצם
מישהו מחייך, אחר צוחק
תקשיבי איך זה נשמע בלי אנחות כאב
אורות נוצצים
ושני בקבוקי מים
הוא ממשיך לנגן,
מישהו מלוה אותו בשירה מהקהל
נזכר איך פעם
לא ביקשנו לעצמנו שום דבר
אחרי זה, בא החורף
והיתכסנו בשמיכה עבה
היה אור בחוץ, שדלק כול הלילה
אנשים עזבו ונסעו למקומות רחוקים
אני לא זוכר
מה את אמרת
אבל אחרי זה אני זוכר
שבכית
הוא מספר סיפור
ואני שואל מה מאולתר ומה אמיתי
איך החיים נראים, מול נייר כתיבה אחד
ומאפרה שמתמלאת בדלים
אורות נוצצים
החיים הטובים נגמרים ברגע אחד של שקט
ושנינו מתרגשים בסוף השיר האחרון
מניח את היד סביב כתפך
ואת מחייכת
מחוץ לאולם, עומדים אנשים ומדברים
יכולנו להיות חלק מאלה
יכולנו להניח לעצמנו, ללכת הרבה יותר רחוק
חוזרים לרכב, ומדליקים את האור
לא לשכוח לראות
את לא אומרת מילה ואני מפחד
שניעלם בחשכה
אחרי שנגיע, את תשאלי אם אני רוצה לשתות
אני אתאהב בך מחדש ואת תלכי לישון