הבגדים נשארים על משען הכסא
מגוהצים
הסיגריות נשארות על השולחן
הנעליים מונחות אחת ליד השנייה מתחת לשולחן
שקט עכשיו
הטלפון לא מצלצל
הגשם היורד, לא משמיע שום רעש
הוא יושב על המיטה
מביט על החדר
קירות סובבים אותו
לו יכול היה
היה שובר אותם מזמן
מזמין את העולם
לצפות איך החיים שלו נמוגים אל תוך מילים ומחשבות
הוא לא יצא מכאן לעולם
ככה הוא מרגיש
אז הוא בונה לעצמו חיים כול יום מחדש
בשביל לא להרגיש זר בעולם
אי אפשר לנצח את כולם כל הזמן
אי אפשר לקחת הכל ולא להפיל דבר
הוא אומר לעצמו
אז הוא נשאר על המיטה
להביט בעצמו בלי מראות
כול ערב הוא בודק
אם הכול נשאר במקום ולא לקחו ממנו דבר
הוא מרגיש במבטים של האנשים הבלתי נראים
היה רוצה לגעת בפנים
לנפץ אותם לשתיים
ולצאת לחופשי
הדלת תישאר נעולה
המערכת תנגן את אותו שיר
הידיים ישחקו אחת עם השנייה בלי הפסקה
הוא לא יצא מכאן
יהיה מוכן לשוטט בתוך עצמו
עד שימצא את הקירות
אי אפשר להגיע רחוק
אי אפשר לברוח בלי לצאת החוצה
קם, מביט דרך החלון
איך העולם מתפשט והוא נשאר ערום
לא מסוגל להסתיר דבר
הוא יודע, שהוא לא מזדקן לפני הזמן
אבל כל יום יש תחושה של סוף, מחדש
הוא לא יצא מכאן היום
הכסף יישאר בארנק
המפתחות יהיו תלויים ליד התמונה
והוא יזוז, ידמיין שלא היה כאן מעולם
ינסה לגלות דברים שלא ראה
לפעמים ילך אל המראה
לראות שהוא עדיין קיים
אי אפשר להסביר כל הזמן
אי אפשר לענות על כל שאלה
אנשים יחלפו, מה שהם ייקחו יישאר עימהם
הוא לעולם לא יבין
איך עובדים הרחמים, איך מתנהל הזמן
הוא נוגע בפנים, מביט בעצמו
לא יודע אם זה סיפור הצלחה או טרגדיה קטנה
מניח לעצמו לדעוך ללא תחושה של הפסד
אנשים לא יראו, אנשים לא ידעו
איך החיים נבנים בתוך עצמם במעגליות בלתי נפסקת
והוא לא יצא החוצה לראות כמה הם קטנים כאן בפנים. |
