שלום לך אהוב יקר, התדע את מר יסוריי? מסתובבת כחוטאת, מבויישת
ומדממת את כאביי החוצה, נשמתי פצועה ודבר לא ירפה אותה כבר,
אהבתי נעלמה, לעולם לא אהבתי ולא אוהב מלבדך, אהובי חסר
הכנפיים וההינומה, נטשת אותי לבד בשדה הקרב ואני עוד נלחמת
לבדי, ועם זאת כנועה לאוייבי,
האוייב מגיע ואני פוסעת לאחור, ואתה עולה במוחי ואני פוסעת
קדימה ומתוך רצון ודחף לא ברור האוייב פוסע לאחור, חרבו עדיין
לא נגעה בחרבי בנתיים אנו עוד פוסעים.
טיפות של דם שוחות מצדדי, הן מתחברות ולאט לאט נהפכות לנהר,
ומצפוני שט לו איתן, אך הוא לא מתרחק הוא שט לו מולי, לא
מרפה.
הוא לא מרפה ממני!
איני יודעת דבר מאהבתך, איני יודעת מאושרך,
אנא ממך אמור נא לי את מר כאבך,
ובוא ביחד ננצח את המלחמה, כי האוייב אינו נכנע,
והאוייב הפעם הוא לא אתה, כי נשמתי סלחה גם לי וגם לך,
ולא מיסורים אני מדממת, אלט מגעגועים לאהבתך!