[א]

פזורת מילים בין חופן מחשבות,
ממרוץ שניות מסחררות,
עינייך עונדות מבט חולם
אל תוך ענן אשר האופק בו חותם

שקיעה משוננת וכתומה.
בערב סתיו חרישי,
הלילה מתפרס כפלומה
מהרקיע התשיעי,

שיכור מדופק הרגעים
ומסחרור הפעימות
אין עוד בפי מילים
אך לנגן בך מנגינות.


[ב]

את הדימוי
שאין בו צורך במילים,
פתאום
הסוד הוא כה גלוי.

את מתעצלת
להחליט על המשפט
ושום דבר אינך פותרת
במבט.

את שערורייתית
קרזול עלים של שיח
הפורח בסגול בוער
דמי עוצר.

אבל, את כה שקטה
עינייך סערה
ותלתלייך חבל הצלה
אשר אינו מותר.


[ג]

שסי את נמרי תשוקתי
מגגות יגוני
ברחובות המתפתלים לרגלייך,
הסי אותם
בצעיפי ליטופייך,
בגלייך המודדים את מבטיי עד אינסוף.

תלשי את מיתרי צווארי
אחד אחד
עד אשר יוותר אלא קולי
שיקרא בשמך עוד ועוד.

הסירי את האדמה
מתחת לרגליי
עד ישקעו בתי עירי
ואיוותר כמצוף
בלי ים.

השכיבי את כוכבי
עייף המסעות-
לישון,
והציתי בו
את הלילה שנועד רק לנו.

ל"א הקדשות וכולן לך.