על ספסל לבן עם חורפן חום אני יושבת.
הרוח הקרירה מנשבת על פני,
מטלטלת ברכות את שערי
מזכירה לי נוסטלגיית ילדות שחלפה.
עץ צעיר, פנס אדום
ושמיים קודרים לא קודרים
עם טפטופי עננים לבנים בים תכלת שמיימי.
לו היה לי את כל הזמן שבעולם על הספסל הלבן...
אך האור שנשפך עלי בעדינות הולך ודועך
ביום חורפי מקסים שכזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.