אתה חש כמו חרק המעביר את הפולן מפרח לפרח
ואחראי לחלק מיופיו של האביב
כשאתה יושב במגדל האוניברסיטה
המשקיף לחצר הגדולה
זאת ארץ אוכלת יושבה ושכניה אתה מפתיר
ולועס עוד ביס ססגוני בכריך המיונז שלך
התבונה עוד תנצח, אתה מגרד מקצות ציפורניך
את דיו המחשבות של המאה ה-18
ליד האג, יש מקום שמשלמים לאנשים שכר בשביל לחשוב
כמה שבילי אופניים ספירליים כבר הרצת לך
אבל כאן בראש תחתית הסולם
אתה עייף מדי בשביל להרים את הראש ולבחון את הרוח המנשבת
שעוברת חרישית בעצי הצפצפה
זה רגע זמני בכאוס תמידי
אבל אתה שומר על האופטימיות
הרחוב הזה יגמר בים
החול יהיה נתון בשפכים וזפת
ונערות דקיקות ירצו בו
כאילו החליקו במדרונות השלג של האלפים
אתה מגיע לנחלה
כשאתה קושר עוד סיבוב בצעיף שלצאוורך
הספסל הזה הוא מקום טוב לאנחה
אפילו תחזור על שלוש פעמים
בטרם תקום לקחת את כל הדרך חזרה
בהתגנבות ילדים על הקרוניות הצהובות חלודות. |
