קרני האיל נתונות עמוק בבשר
לובן השנהב מהול בדם הקרוש
סותם עורקים ישנים
ומחריב ורידים דקים
חש מדי יום
את הכאב המוחרר הזה
הפה מתעוות
אך לא נשמע כל קול
כלב משותק
שמגרד את עמוק נתחי גופו
ומלקק בצער את פצעיו
את הרחמים אוסף בכובע מרופט
והכוכב הזוהר
ידלק בו כסנה
כמגדלור של בדידות מזהרת

בעיר הזרה
נגוני שדות זהב וערוות פחם
יהדהדו בנקיקי ראשך
העמוסים בעורבים המקוננים
את בהלת העפר שעדין לא כיסה
שמיכת הטלאים
המכסה את גופך למחצה
בשנתך הטרופה
נחמתך
שפת חלומות עתיקה
לחם עוני של תשוקת חיים