שני ברושים מרמזים על בית קברות
עמוק בתוך קופסאת הנעליים
כתמים נשפכים
כדם על הקיר


שם ירו בנו למוות
כאן אנו עדין מנסים
נועדו לפחד בלתי מתכלה
גם כך אני מזיע כל הלילה
מהמחשבה על התקומה


אוחזת במחזיק מפתחות
שפורץ את האזעקה המייללת
כל לילה ללא סיבה
יש לך שם תפילה קטנה שלא עוזרת



ליבי נתון על המזח
יחד עם הדייגים העיוורים
המטילים את חכתם המשוכללת
לעבר הדגים החולים של שפך הקישון
מחול צעדים קטן
בשלל שמני האוניות המתנפצים על השובר
בחדר המנועים הסודי
סבבו להם ברזי הענק מעצמם
ניסו לפתוח אותי
להוציא ממני סופות חול נשכחות
אך שכחו אני שייך לערבות השלג של אסיה הקטנה
הנה הזאבים באים ללקק את פצעי