התחיל להיות מעונן וסתווי
עכשיו התחיל להיות קריר
חשבתי שזה בלתי אפשרי
והמילים מיד הופכות לשיר
מחשבות מעיקות על החיים ובכלל
ודיכאון שמגיע עם החורף...
על בית, געגוע, אהבה ישנה
ויד המלטפת את העורף.
ההרים התקררו ונהיו לנוף
נוף חורפי שכבר אין לו גבולות
והדיכאון שבלב, הכואב והדואב
כבר אינו אלא מכסה יבלות.
כבר לא חם וכבר לא קר
וכל עלה שנושר עושה לי רע
ומזכיר איך הייתי מאושר
ואיך איבדתי את דרכי חזרה.
"אל תתייאש", הוואדי אומר
"רק תזהר, יש תהום עמוקה"
אם אפול, ואעשה זאת מהר.
אולי אתרפא מאותה המכה.
וכשיעברו העננים, אולי כבר לא אהיה
אביט לי כענף, כמו מקל או כדוק.
ואת, אם עוד אוהב אותך עם בוא האביב
רוצי אליי ותני לי חיבוק. |
