מסתגלת לסביבה,
מתאימה את עצמה לנוף,
בו היא חושבת שהיא נראית טוב.
בו היא חושבת שיאהבו
אותה,
בו היא תסתיר את ה"אני" האמיתי
שלה.
בו היא לא תפחד,
עד שיגלו מי היא באמת.
זיקית שקרנית,
צבועה, סכסכנית.
תמימה כל כך,
עם הפנים ה"עדינות" שלה,
עם העיניים ה"מלטפות" שלה,
עם הרוע שלה, שנוטף ממנה,
שהיא מצליחה להסתיר כל כך טוב.
רק כשהיא עוזבת
מורידה את המסכה,
רק כשהיא עוזבת
היא אוספת בגלוי את השברים
להם גרמה,
לאט
לאט
בשקט,
בעקיצות,
בדקירות,
ברעל.
נכנסת מתחת לתמימות אמיתית,
מפלסת דרך והורסת,
מציתה אש שנאה תמידית,
עד שהיא עוזבת
ואז,
כבר אין לה בעיה לחשוף את עצמה.

והיא מאשימה את כולם
ברעל של עצמה,
היא שונאת ומאשימה,
היא רעה, יורקת אש,
שורפת נשמות.

מתפשטת כמו בשדה קוצים,
מטילה כידונים
ונוטשת.

מחזור חיים של זיקית,
זיקית חסרת אופי - רעילה.


27.11.2004