|
אתה משייף את השמש
וידיך נהיות מרירות
אתה מקעקע עליהן צורות גיאומטריות
שלא יראו
שאתה
בעצם פוחד
אתה לוקח חיים מדמות מצוירת
ומחפש את היציאה
החוצה
מעביר את נשמתך לסדרה חדשה
שאולי תאזן את מצב שפיותך
מגשש אחר עצמך
ומוצא כתמים
שגם הרוח
לא תוכל לנקות
אנוכיות
עומדת בשורה
אתה בוכה לאוקיינוס
שהתמלא כבר מזמן
מהדמעות
של הילד שלך.
12/11/04 |
|
|
טווווווווווווווווווווווווווו
וווווווווווווווווווווווווווווו
וווווווווווווווווווווווווווווו
ווווווווווווווווווווווווווווו
חרגול בחיקוי של
הצפירה ביום
השואה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.