עמית שתיל / זמן |
מותחת את עצמי עד קצות האצבעות
מוציאה אויר
משתחררת עד מעמקי הבטן
צליל נשימות קצובות
כל נשימה מדודה ומדויקת
על רקע חריקת כיסא
המתנדנד באי שקט שקט
ואני עליו
ואני הוא
ואני אויר
נשימה משחררת
של משב רוח קריר
שנים של סבלנות מתפקעים
בצליל שבירה
של רגל מעץ
מלווה אחריה בשקט
ואז
תקתוק של שעון
של הזמן שברח
ואני מנסה לחשוב אם
אני מצטערת על כך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|