בוקר אחד ירדתי עם עצמי מהבית לרחוב למטה לתפוס טקסי ולעשות לי
קניות בעיר. לא בדיוק קניות, יותר סידורים. לתקן את השעון
ולארגן אוכל טבעוני לחתולה. אמרתי לעצמי, יש לך יום חופש,
בנאדם, והרגשה טובה של יום חדש, תפנק את עצמך ותעשה מה שבא לך
באינטואיציה. אני מתחיל לטייל בעיר וחושב, בטח תהיה לי איזו
חוויה מעניינת לספר לחבר'ה בשבת.
איך שאני מתחיל לטייל, אחרי איזו שעה של פקקים, אני מתחיל
להיות רעב. עוצר באיזו מסעדה משפחתית כזו, סטייל איטלקי או
משהו לא ברור. זורק שטר של מאתיים למלצרית ואומר לה, 'תעשי לי
ארוחת בוקר'. היא לא מבינה מה אני רוצה. שואלת אם אני רוצה
תפריט. יפה יפה אני מסביר לה שאני לא מסתדר טוב עם תפריטים,
ושאם בא לה פשוט לארגן לי משהו נחמד לאכול. 'את יודעת מה?' אני
אומר לה, 'תעשי לי חביתה...'. 'איך אתה רוצה את החביתה שלך?'
היא שואלת. הבחורה באה מהגהינום להרוס לי את היום והבטן שלי
עושה לי צפצופים של אזעקה. אני מאבד סבלנות. מבקש ממנה שתקרא
למנהל.
לא עוברת דקה ומול השולחן מתייצב לו איזה בחור בחולצת גולף,
כוסית של ג'יימסון ביד ימין וסיגריית פרלמנט לייט באורך של
מגרש כדורגל ביד שמאל, שואל אותי במה אפשר לעזור. אני מסתכל
עליו, מסתכל על המלצרית, מסתכל עליו, ואומר באוויר הכללי:
'ארוחת בוקר... חביתה אם אפשר...'. זורק לו שני שטרות של מאה
ומחכה. הוא לוקח ת'כסף ומסתובב. פתאום אני רואה איזה ערבי קטן
קופץ מהמטבח מתחיל להשתגע. אני לא מבין מה קורה שם על הבוקר!
אני מתקרב לכיוון הבר לראות מה קורה ושומע שלעבד הזה יש בעצמו
פועל בדרגה יותר נמוכה, מין עוזר טבח כזה, שאחראי על האספקה
ושאמור לדעת שלעבד יש קריזות ושדווקא הבוקר שעבד גם ככה לא
מרגיש משהו טוב הוא שכח להביא למטבח ביצים מהמחסן.
עבד, זורק את הסינר יחד עם עוד כמה מילים בערבית של טבחים
ויוצא למחסן בעצמו להביא את הביצים. בעל המסעדה מתקרב אלי
ומסביר שזו מסעדה איכותית ושדברים כאלה לא קורים בדרך כלל,
ושאם נפגעתי או נגרמה לי אי נעימות, אני יכול לקבל בפעם הבאה
ארוחה בחינם או משהו. מהדרך שבה הוא דקלם את המשפט הזה לא ברור
אם כדאי לי לאכול במקום הזה, בטח כל המטבח מטונף ורץ שם איזה
קרנבל של זוחלים או משהו. אני אומר לעצמי שאני צריך להירגע
ומנסה לצאת מהבוקר הזה בסבאבה. אני זורק לבחור שנראה בן גילי,
כאילו כדי להחמיא: 'בן כמה אתה, שיש לך כזו מסעדה?' 'בן 32',
הוא עונה, כולו מפוצץ מגאווה. 'סחתן', אני זורק מהצד של הפה
וניגש לאכול.
הארוחה הגעילה לי את הנשמה כמו שחשבתי, אז אכלתי איזו גמבה
שהייתה שם בצלחת ליד, הורדתי עוד לגימה מהקפה ויצאתי מהמסעדה
מבלי להסתכל אחורנית.
תפסתי לי טקסי, ובחמישים שקל לא בטוחים ירדתי, אחרי כמה תחנות
בדרך, באיזה אזור תעשייה חדש ליד העיר. שם אני עוצר במין חנות
מפעל לרהיטים, מחפש לי שידה יפה לחדר, עם מגירות לשים אולי
ספרים שלפני השינה. לא בדיוק ספרים, יותר מגזינים של סקס
וקונדומים. מין הרגל רע מתקופת בגרות בדיליי של עשרים שנה.
התחיל להיות כבר חשוך בשעה החורפית הזאת של היום, ארזתי לי
משהו יפה.
כמו שאני בא לצאת מהחנות, אני רואה מולי מועדון סנוקר, אני
אומר לעצמי 'בו'נה,  תראה... מקום של גברים'.
מזמזם בדלת, יורד 16 מדרגות כפול שתיים, יושב ליד איזה שולחן
אחד שרץ בו משחק ומחכה, עוברת רבע שעה, חצי שעה... שום דבר לא
זז! אני אומר לעצמי, אולי הם משחקים כאן חו"ל. שם דולר על
השולחן. כמו שאני מסתובב לשבת אין דולר. אז אני חושב 'זה לא
עסק' ובא ללכת. כמו שאני בדרך ליציאה, כמו משום מקום קופץ עלי
איזה גורילה, אומר לי: 'אתה נראה לי גבר, אכבר גבר', אני מסתכל
לו בעיניים השחורות וגבות שלא נגמרות ואומר לו: 'אז מה?'. הוא
אומר לי, בלי בכלל להקשיב: 'אתה צריך משחק של גברים', אמרתי
לעצמי 'טוב, נו, שיהיה, אולי תצא לי חוויה לספר לחבר'ה
בשבת'...
מתיישבים ליד שולחן ירוק. ה'פרצוף' מכיר לי אחד נרקומן, אחד
פירומן ואחד לא ברור. אני מתחיל להיכנס לאווירה, הוא זורק לי
שתי שביעיות, שני אסים ועוד שביעיה, אני אומר לעצמי, 'וואלה,
הלך לך קלף', מסתכל לכולם בעיניים, מנסה לנחש ומשחק אותה מבואס
רצח על הקלפים שלי. הם, לא פראיירים, קולטים אותי מהר, פורשים.
אני מבואס כולי, מסתובב ללכת הביתה.. שוכח ששמתי אלפיה על
השולחן בז'יטונים.
יצאתי מהסנוקר, 16 מדרגות כפול שתיים, מתחיל לחפש לי טקסי.
פתאום ה'פרצוף' מתנפל עלי שוב, כולו מתנשף ומסריח מהפה.. הוא
אומר לי, 'לא חשוב גבר, בוא נעשה סיבוב קטן'. לא ברור לי מתי
נהיינו חברים, אפילו היכרות לא עשינו בינינו. לא ממש התחשק לי
באינטואיציה, אבל אמרתי, 'יאללה' בשביל החוויה. התחלנו ללכת,
בלי לדבר, רק ללכת. שעות הלכנו, כבר נהייתי עייף מרוב הליכה
וגם קצת מסריח מהבית שחי. אז עצרתי. שברתי את השתיקה ואמרתי לו
'גבר, לאן הולכים?' הוא אמר לי, 'מזת'ומרת לאן הולכים? אלי
לבית, אני אכיר לך את החברים שלי ואתה תכיר לי את שלך', הרגשתי
כמו בשיר של ארקדי דוכין אבל אמרתי, 'יאללה' בשביל החוויה,
חוצמזה לא נראה כאילו הבחור רגיל לקבל 'לא' כתשובה.
הגענו אליו הביתה, דפקנו בדלת, ואז שמתי לב שאין לו בכלל דלת
בבית, אפילו לא חלון. אמרתי לעצמי, 'גבר, לאן נכנסת?' אבל לא
נורא, אולי יצא משהו גדול.
כמו שאני נכנס, מולי יש בערך מאה מזרונים אחד על השני ומהצד
בלי פרופורציה,
אני מסתכל מסביב בוחן ת'שטח רואה שאין לבנאדם בבית כלום, אפילו
המזרונים יד שניה. הוא קורץ לי בעין כבדה ואומר: 'עזוב אותך
שטויות, תפוס כסא'. צוחק צחוק מפחיד כזה של גורילות. אני
מתיישב לי על מזרון מנסה להירגע.
פתאום היא קופצת עלי. זה כאילו עובר להם בגנים הקטע הזה של
הקפיצות. היא מחייכת אלי בשיניים חסרות ואומרת לי באנגלית
צולעת 'תיקח אותי עכשיו'. אני אומר לה, 'תקשיבי חמודה, זה מאוד
מחמיא לי והכל, אבל את לא ממש נראית הטיפוס שלי ואני לא אחד
שבפעם הראשונה... את יודעת'. היא נותנת לי סטירה כואבת ונשכבת
לידי. פתאום אני קולט שהיא דומה אחו שרמוטה למארח הענק שגרר
אותי לפה בכלל. זאת פקינג אחותו או משהו.
אני כולי בבאסה מנסה לחשב מה עבר עלי באותו היום, מתכדרר לי
באיזו פינה מושחרת של החדר, מצית סיגריה ביד רועדת. פתאום הוא
חוזר עם בקבוק שקוף ושתי כוסות, אומר: 'אני רואה שכבר הכרתם,
זאת ליליאן, אחותי'. אני מחייך כאילו מבושה ואומר לבנאדם,
'תקשיב אתה חייב להבין שאני צריך להגיע ל...', הוא קוטע אותי
באמצע, לא נותן לי לסיים ת'משפט וזורק, 'תפדל... אם לא בא לך
תלך... אפ'חד לא מחייב אותך להישאר'. הבנזונה כאילו נעלב
ומכניס אותי למין מלכוד כזה בו אני לא יכול לנצח. אני מסתכל
מסביבי בערך שתי שניות ואומר לו: 'אתה יודע מה, קנית אותי,
בואו, אתה ואחותך אלי הביתה פעם ונעשה משהו נחמד. אני אפילו
אכיר ביניכם ובין החבר'ה שלי מהשכונה'. הוא גם כן קלט אותי
שאני מנסה להתחמק ממנו. מבלי לענות משפשף לי איזו כוסית ושם לי
ערק. אני לא משהו בקטע. לוקח שתי לגימות מהוססות, ממשיך לבהות
בחדר העירום ושואל את אחותו איפה הסתפרה.
לא עוברות ארבע שניות... הוא תופס אותי ביד ולוקח אותי לחדר
אחר, יותר מכוער מהראשון. הוא אומר לי שהוא צריך לדבר איתי כמו
שגברים. אני לא יודע מה עובר על הבחור, או מה אני עושה שם. כמו
משום מקום יוצא לי מהפה: 'דבר'. הוא מתחיל לספר לי על עצמו ועל
איך שהתחרבנו לו החיים ועל איך שהוא ישב כמה שנים, שלוש וחצי
ליתר דיוק, ואיך שהוא לא מצטער על כלום. 'החיים הם מורים
טובים', הוא אומר לי. 'אבל אנשים הם המורים של המורים'. לא כ"כ
הבנתי.
ביקשתי ממנו בעדינות כמו של נוצה, 'מה העניין, אחי?' (עכשיו
'אחי'! לא מכיר ת'בנזונה). בכל מקרה, הוא אומר לי, 'תראה, אין
לי כלום בעולם. רק אני ואחותי. מה אתה אומר? תסדר לאחותי איזה
ג'וב אצל חברים שלך?' אני שואל כאילו נכנס לקטע: 'מה היא יודעת
לעשות הבחורה?' הוא חושב שלוש שניות, כאילו שלא התכונן לשאלה,
אומר לי: 'היא יכולה לעשות הכל, ואני מתכוון לזה.. ה-כ-ל'. אני
חושב שאני מבין למה הוא התכוון אבל פוחד לשאול. אני חושב על
משהו ובדרך אלגנטית מחזיר לו: 'החבר'ה שלי מסודרים, לא צריכים
כלום...'. הוא מסתכל לי בלבן של העין, עוד מעט משחק לי שש-בש
בתוך הראש, אומר לי: 'תקשיב לי אחי, אני צריך שתסדר את אחותי,
תתחיל להכיר אותה לחברים שלך, אם יעלה משהו, תגיד לי'. 'ואם
לא', העזתי לשאול, הוא התחיל לפמפם איזה וריד במצח. התחלתי
להבין שזו האות שלי לשתוק. אמרתי לו 'אל תדאג', עוד משפט דבילי
שנסחט ממני כמו מנדרינה ביום חם.
הוא שולח אותי עם אחותו. ממלמל כמה דברים מאחורה. היא רוצה
טקסי הכלבה. אני לא מבין למה נפלתי. אני מגיע אתה לדירה שלי.
היא כמו שהיא בלי חוצפה, ניגשת לבר ועושה לה משהו לשתות. עוד
מתלוננת שאין 'ביאנקו'. אני בוחר שלא להגיב. ניגש למקלחת להביא
אותה ברענון. לשכוח שהיום הזה בכלל קרה. לפני השלב של השטיפה
הסופית במים הקרים, אני שומע את הידית נפתחת.
היא נכנסת למקלחת שלי. מסיטה את הוילון. מעבירה עלי סריקה
מהירה. שואלת אם יש קרח. אני מתחיל להרגיש כמו בסרט פורנו
תורכי סוג ז'. אני תופס ישר מגבת. אומר לה, שאם תעשה את זה
שוב, אחיה או לא אחיה, אני אאנוס אותה. איך שהוא נדלקות לה
העיניים. היא קופצת עלי. לא ברור לי מה לעשות. אני זורם, אולי
יצא לי מזה משהו מצחיק לספר לחבר'ה ביום שבת בצהריים.
היא פשוט אונסת אותי. אני עוד בקושי גומר. בסוף היא מחייכת אלי
ויורדת למטה. אני נשען אחורה משתדל שלא להחליק על התחת, מחזיק
לה בשיער חזק. כנראה שלשיניים חסרות בפה יש יתרון לא מבוטל.
יחד עם המחשבה הזאת באה עוד מחשבה, הבחורה היא בטח חיית מחמד
לא זולה. רק להאכיל דבר כזה צריך משכנתא.
אני הולך לנוח והיא באה איתי. 'מה יהיה הסוף אתך?' אני אומר
לה. הבתזונה מסתכלת עלי, כאילו נפגעת. נכנסתי לדה ז'ה וו עצבני
בריח גורילות. אמרתי לה 'טוב נו, בואי'. במשך הרבה זמן לא
יצאתי מהחדר, שלוש וחצי שנים ליתר דיוק. הייתי חייב לנסות,
לראות. אני בטח אצא מפה איזו שבת אחת. נתקשר לחבר'ה בצהריים.
נשב על כוסית ערק. נצחק.