הייתי בכיתה א' או ב', אני לא זוכרת ממש. והעניין הוא שהייתי
הילדה הרוסייה היחידה בכיתה. עניין שהיו לו כמה וכמה השלכות;
שאריות הקליפה שנאלצתי לסגל לעצמי נראות עד היום. לא הייתי
ילדה ברוטאלית, חלילה; הייתי בודדה.

את אחד הזכרונות היותר בולטים שלי אני חייבת לילד בשם הדר.
להדר היו את העיניים הכי כחולות שראיתי ואת השיער הכי בהיר משל
כל הבנים בכיתה. אני זוכרת שבתור ילדה בת שבע נתתי לו את מלוא
הקרדיט על נתוניו הפיזיולוגיים.
בכל מקרה, הדר היה מלווה אותי הביתה על בסיס יומי בין אם רציתי
בזה או לא. לא היינו מדברים הרבה, גם בגלל שהייתי ילדה מופנמת
וגם בגלל שלא הייתי בטוחה כ"כ בכישורי השפה המדוברת שלי, אבל
כן היינו הולכים הביתה ביחד, כמעט כל יום, דרך חורשת
אקליפטוס.

יום אחד אזרתי מספיק אומץ בשביל להראות להדר ספר ילדים שהתחלתי
לקרוא ומיד התאהבתי בו. היה זה משהו שרציתי לחלוק עם הדר כי
הרגשתי שהנה, משהו שאני יכולה לתת לו עכשיו בתמורה לכל אותן
הפעמים שלא הלכתי הביתה לבד. אני לא זוכרת את השם המדוייק של
הספר אבל אני זוכרת את העלילה כמעט מילה במילה, אחרי שלוש-עשרה
שנים שחלפו מאז, זה מוזר מה מוח של ילד סופג לתוכו.
אם-כך העלילה סיפרה על מלאכים. אני מאמינה שהסיבה שדווקא
הסיפור הזה נחרט במוחי היא שהקונספט נורא קסם לי.
כל אחד מאיתנו היה פעם מלאך. כן, כן רבותיי, כל איש ואישה
שמהלכים כיום על פני האדמה היו פעם מלאכים.
אבל החלק המעניין באמת בסיפור הגיע כשאלוהים היה צריך להתמודד
עם אלפי מלאכים שלא רצו להיות מלאכים יותר אלא בני-אנוש. זה
באמת עניין אותי, למה שמישהו יירצה להפסיק להיות מלאך?

ואז הגיע סיפורו של מלאך אחד, שהיה בודד בדיוק כמו ילדה בת שבע
שגוון עורה עמד בעוכריה, ואותו מלאך רק רצה להתאהב, כמו אותו
בן-אנוש שהוא שמר עליו. הוא רצה לשאת אישה, לחוות את חדוות
ההורות, להזדקן בחן ואז אבוי... למות ולהתפזר בחלל. לחזור
לאותו מקור האור הגדול שייצר אותו מראשית הבריאה.
אלוהים שמע את סיפורו של המלאך וכמובן שהוא היה עצוב מאוד, הרי
"גייב" (ככה הוא קרא למלאך המצטיין שלו ששמו האמיתי היה
גבריאל) היה אחד מהמלאכים הטובים שלו, שלוש פעמים ברציפות הוא
נבחר ל"מלאך השנה" וכל יושבי המרום ציפו ליום שבו יוענק לו ע"י
האל בעצמו פרס נכסף על מפעל חיים וכמובן קידום.
אך למרות הכל (והוא אחרי הכל אב רחום), הבין האל את כאבו אך
מעל הכל הוא הבין שגייב כבר לא יוכל להיות המלאך שהוא היה לפני
כן אם הוא לא מאושר באמת. הוא נעתר לבקשתו אך היה מלכוד
אחד...
גבריאל יהפוך לבן-אנוש אך הדבר ימחק את כל זכרונותיו על חייו
הקודמים: גבריאל ייולד מחדש מבלי לדעת דבר על חייו הקודמים
בתור מלאך משרת אלוהים. הוא יתחיל חיים חדשים מהיותו רך נולד
ועד יום מותו כאיש זקן במיטתו.
גבריאל הקשיב לאלוהים, יותר ממה שהוא הקשיב הוא שמע, ואז הוא
ירד על ברכיו ופעם ראשונה נצנצו עיניו מדמעות של מלאכים, (כן
גבריאל היה המלאך הראשון והאחרון שבכה). הוא אמר לאלוהים שהוא
אוהב אותו ותמיד יאהב אך עכשיו מוכן הוא לאהוב בת-אנוש
כבן-אנוש.
אלוהים חייך בצורת קשת בענן ואז הושיט את אצבעו וטפח קלות על
שפתו העליונה של גייב.
באותו הרגע, על פני האדמה היה לילה גשום של ינואר ואישה אחת
עמדה ללדת...

ומאז אותו יום לכל נצר של אותם מלאכים שמימיים אשר בחרו באהבה
על פני חיי-נצח יש את אותו סימן אלוהי מעל השפה.
שימו לב, אולי גם מעל שפתכם העליונה מופיע משקע קטן בצורת
אצבע...

סיפור נדוש קצת. סיפור ילדים.
אבל אחרי שהקראתי להדר את אותו סיפור כמעט בלי שגיאות ובאופן
שוטף הוא נישק אותי.

מאז חלפו שלוש עשרה שנים ואת הדר פגשתי שוב לילה אחד בפסטיבל
המוני, בהיותי שיכורה ואפופת עשן.
הייתי שרועה שם על מרצפות הנמל הישן כאשר העיניים הכי כחולות
שראיתי העירו אותי במבטן.
אל מול עיניו התגמדתי שוב לאותה ילדה בת שבע. אני לא זוכרת
בדיוק למה אבל נדמה לי שהתחלתי לבכות ולצרוח עליו איפה לעזאזל
הוא היה, ואם הוא יודע ששיקרו לנו ושבכלל אין דבר כזה כמו
מלאכים...
הדר רק ניגב את הייאוש מפניי והבטיח לי שיש. בדיוק כמו שיש
נשיקות בריח גשם בחורשות אקליפטוס, בדיוק כמו שיש ילדות קטנות
שמצליחות לקרוא ספר שלם מבלי להוציא אוויר...

"מלאכים היו באותו יום שהעפנו את העפיפון בפארק, את זוכרת?
היה לו ראש בצורת אריה והיינו בטוחים שלא נצליח, ואת לא הבנת
דבר ממה שניסיתי להסביר לך אבל עדיין שמת את הידיים הקטנות שלך
על שלי והתחלנו לרוץ ביחד..."
הקשבתי לו מבעד הערפול שהאלכוהול המיט עליי ונתתי לו לנדנד
אותי בזרועותיו ולאט לאט נכנעתי לטלטולו הנעים ונרדמתי.

כשהתעוררתי הוא כבר לא היה אך חברתי הטובה ביותר קישטה לי את
הרגל כאשר היא נאחזה בה בשנתה.

התעוררתי רק בשביל להביט למעלה ולראות...

לראות אלפי מלאכים מביטים אליי, מקשיבים, לוחשים לי דברי אהבה,
מבטיחים יום אחד לאהוב אותי אהבת-אמת, אלפי מלאכים בשמי
ישראל...