השמש בליבך
כבר שקעה לפני שנים,
אולם החיים עודם ממשיכים.
מבוקר עד ערב טרוד במשרד,
אוכל עסקיות ודופק מהצד.
חוזר הביתה וכבר מאוחר,
אין זמן למשפחה והכוח נגמר.

מביא בכבוד
את המשכורת החודשית,
והכל למען התמונה המשפחתית.
אך אינך מאושר כמו בתמונה,
חייך הם דפים מתוייקים וקפה ממכונה.
מחשבה צבעונית שעולמך לרגע קנתה
תוחלף על ידי הדאגה למשכנתא.

היית ילד שאהב
שדות ירוקים ושמיים כחולים,
ליטף ארנבות ושיחק עם חתולים.
היית חולמני, היית סקרן,
שאפת למצוא את הקשת בענן.
אך הילד כמו אלפי ילדים שגוועים
אבד לעד ועימו הצבעים.

השמש בליבך
כבר שקעה לפני שנים,
אך בחוץ היא רק יוצאת מבין העננים.
השעון מצלצל ולעבודה יש לחזור.
אתה קם כהרגלך לעוד יום,
אפור.