|
באמצע הרחוב
בדרום העיר
פתאום סלע כורכר
כמו קבצן על אבני המדרכת
מדבר איתי בכורכרית
(שפה הולכת ונשכחת)
כך לפתע בלב הכרך המזוהם
בתוך האספלט
המדרכות הישנות
ובניינים מקומטים שרוצים רק לנוח
אני מקשיב למילים המשונות
של הסלע בן-שבט-הילידים
נזכרתי שכשהייתי ילד
על השבילים
ליד הים
הכרתי כמה כורכרים
אני מכיר את המילים
תמיד אהבתי
שפות נדירות
עולם הולך ונעלם
אני מוכרח למצוא מורה לכורכרית. |
|
|
אהבה היא כמו
הגומי של
התחתונים:
כל עוד זה חזק
ויציב - זה גם
לוחץ.
(פילוסוף סיני
מהרהר נמוך) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.