אני אוהב אותך.
וזה קשה לי, כי את לא אוהבת אותי. אז כמה שאני רוצה להתקרב
אליך אני בעצם מתרחק, כי זו הדרך שלי להתגונן מפנייך, ממבטך,
מצחוקך, מהצורה בה את אומרת את אותם דברים שרק את יודעת לייצר.
את חכמה, זה נכון. את גם פרגמטית וטובה, ורוצה שנעשה הכל תמיד
ביחד. את אוהבת להקשיב ולא עושה יותר מדי שטויות.
אהבה היא גם סוג של שטות, כי משמעה לוותר על חלק מסוים מעצמך.
עכשיו אני... אני בכלל לא בטוח אם אני רוצה לאהוב. אני גם קצת
שמח שאת לא מחזירה לי אהבה.
תודה.