מאז שאני קטנה לימדו אותי לעמוד על שלי. לא לתת לאנשים לעמוד
בדרכי או למנוע ממני להגשים את מה שאני באמת רוצה לעשות.
אז איך זה שאני עושה את כל זה ועדיין כל מה שאני מקבלת זה
יריקה בפרצוף?
אני לא אומרת שכל החיים שלי התבזבזו בהאמנה [תסלחו לי] סתמית
שהכל יסתדר כמו בסיפורי אגדות ושגם אני כמו כולן אמצא את "נסיך
החלומות".
איפה הוא בכל אופן, איפה אתה? זה די משעשע אותי המסע חסר תכלית
הזה אחריך.
חשבתי שדווקא כשהייתי בפסגה, עם מי שחשבתי שהיה הנסיך שלי, שום
דבר לא היה יכול להשתבש. הכל היה מושלם מסביב. העולם היה מסוגל
להתפרק לחתיכות ולא הייתי שמה לב.
אבל כמו כל דבר אחר טוב בחיים [בין אם זה בתחום הרומנטיקה -
אהבה, ועד לתחום האוכל - צ'יפס ובורגר] זה נגמר. וזה מזיק
בטירוף.
איך הגעתי למצב עלוב ופתטי שבו החיים שלי נשענים על החלטה של
בן הזוג שלי? מה קרה לי? קצת אהבה ואני לא מסוגלת להחליט בשביל
עצמי?
אל תבינו אותי לא נכון, אין מי שסוגדת לאהבה ולרומנטיקה יותר
ממני.
פשוט... נמאס לי מהקיטצ'יות הטיפשית של הסרטים, מכל ההפי
אנדינגס האלו.
אולי לשם שינוי יעשו סרט מציאותי? סרט שיראה שלא הכל נגמר
בעושר ואושר.
אני פשוט שבוזה! [שבורת זין ללא מודעים].
נשבר לי! אני פשוט במרדף טיפשי חסר תקנה, וגם כשאני מוצאת את
זה, ומשקיעה בזה את כל כולי, כמו כל דבר אחר בחיים, הדבר היחיד
שאני מקבלת בתמורה:
אכזבה.
טוב זו אני, אלה חיי, פשוט נותר ללמוד לחיות עם זה, הא..?