מניה פסטרנק, פסנתרנית ערירית, התנדבה לעבוד בארכיון האקדמיה
למוזיקה, כדי לסייע בקיטלוג  אוסף התווים. זה היה תירוץ.
למעשה, היא חיפשה הוכחה לכך שאין היא כה חריגה למרות ששמעה פעם
בילדותה, את סבתה מתלחשת עם אימה:
"מה שיש לקטנה זה סימן להתערבות השטן".
אותו בוקר בהיר, השמים עטו את הגוון הורוד של השלג המתקרב,
כאשר מניה נכנסה כהרגלה אל הספרייה.
לאחר מספר שעות היא מצאה לתדהמתה, את אשר בקשה כל חייה.
היא הסירה את כפפותיה הנצחיות, ניגשה אל הפסנתר שעמד בקצה החדר
והחלה לנגן את הסונטינה שוב ושוב,
כדי להיווכח שאיננה חולמת.
ככל שנקפו השעות השלג נערם בחוץ וחסם את היציאה וכך יכולה היתה
לנגן ללא הפרעה.
למחרת, לאחר שפינו את השלג מהכניסה, מצאו אנשי המקום דמות אישה
מקרח יושבת אל מול הפסנתר. על כנו היה  ספר תווים קפוא
וידיה של האישה, כל אחת בעלת שש אצבעות, פרושות כמניפת טווס.