אני פשוט יודעת ששבוע הבא אני עפה. אל תתחילו עם החרא
הפסיכולוגי הזה של נבואה שמגשימה את עצמה, וכח החשיבה החיובית
וצ'קרות וכאלה. זה ריאליטי פה, לא? אני ריאלית.
ראיתי איך שבוע שעבר העיפו את זאתי, נו, הג'ינג'ית. ודווקא
הייתה ממש מותק. לא תגידו פוסטמה. ככה זה. אי אפשר לדעת פה.
בעצם אפשר. אני יודעת שאני עפה שבוע הבא. תזכרו מה שאמרתי
לכם.
מה אכפת לי? יש אנשים שעפים ויוצא להם דווקא מזה טוב אחר כך.
פתאום, כשהם בחוץ, אז כבר אין ת'לחץ הזה שיש כשאתה פה, בתוכו.
וואלה אין לך מושג מה הולך פה כשלא רואים. זה לא כל הזמן כיף
כמו שזה נראה. אתה חושב שאני סתם מזיינת ת'שכל נכון? 'תה לא
יודע מהחיים שלך. תזכור מה אני אומרת. יום אחד אולי גם אתה
תגיע לכזה דבר ואז תראה.
לא שאין לי מה להציע פה, אתה רואה, נכון? יש לי איכויות ואני
בטוחה שיש אנשים שקולטים את זה, גם פה, וגם האנשים בבית, אבל
זה לא כזה פשוט. אני יודעת. וזה לא משנה את העובדה ששבוע הבא
מישהו פה יעוף, וזה יהיה אני. בוא'נה, אני אומרת לך, הייתי
צריכה ללכת על איזה קטע כזה שמכניסים אותך לאקווריום עם 50 אלף
עקרבים ושליה של פיל על הראש, אבל מה לעשות שהפחד הכי גדול שלי
זה לגור עם החבר שלי ולהפוך לסתמית בעיניו? |