כשאנחנו גדלים אנו נעשים
ככה קטנים.
עלי שלכת שבריריים
וכל משב
משב.
אלו לא עליות שרציתי בשביל עצמי.
אנו אבנים קטנות
מתגלגלות רק איפה שתלול.
והירידות,
ירידות.
והפזמון אותו פזמון
גם כשהבתים משתנים. והקצב.
אנו אווזים נודדים רחוק קרוב
והאגם קפוא
והקרח עטיפה מנצנצת
אוטמת תחושותיי.
יום אחד מישהו יעלם בתוך ים
שקט ואין גלים.
וכולנו נחכה שיחזור
כדי לדעת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.