אדי פוסטרנק
עד שיתקנו את הגג שלהם הוא גר אצלי. לא אכפת לי שיסנג'רו אותי,
להפך, הוא גם מכין חביתה עם נקניק משהו בן זונה.
רק שלפעמים הוא קצת שוויצר.
אדי פוסטרנק הלך עם אמא שלו, לפני כמה חודשים, לטיול באמריקה.
באוטובוס מלא בתיירים יפנים עם מצלמות, בקיצור, במפלי הניאגרה
אמא שלו מבקשת ממנו שיצלם אותה, הוא אומר לה שתלך קצת אחורה,
כדי שתכנס כולה לפריים, קצת אצל אמא של אדי פוסטרנק זה הרבה
אצל רוב האנשים, היא הולכת אחורה מידי ונופלת 800 מטר, המוח
נמרח על הסלעים וחלק ממנו מהעוצמה של המכה קפץ חזרה למעלה
ונמרח ליפני אחד על כל העדשה של המצלמה.
כשאדי פוסטרנק חזר הביתה הוא נסה להסתיר מאבא את העובדה שאמא
איננה.
בהתחלה זה הצליח. כשאבא היה מתקשר הוא היה אומר לו שאמא
בשרותים או יצאה לקנות חלב. ובלילה היה שוכב במטה של ההורים
בצד של אמא.
רק שפעם אחד ביום הנישואין אבא שחשב שהוא אמא הביא בו איזה
שעתיים. אדי פוסטרנק לא ישב יומיים. חברה של שלו לא ידעה על זה
וגם אם היתה יודעת, לא היתה עושה כלום. חברה של אדי פוסטמה.
לפעמים הוא בוכה לי " אני לא יודע מה אני עושה איתה". "מזדיין"
אני בא לענות, אבל שותק.
תמיד עדיף לשתוק.   לאדי פוסטרנק כבר אין דמעות.
הוא בכה לפני שבועיים כשאבא גלה שהוא הסתיר ממנו את העובדה
שאמא מתה, ואת העובדה שהוא אשם בזה. "טעות או לא טעות, בשביל
מה יש לך כפתור של זום" הוא נאנח. הוא לא צועק על אדי פוסטרנק.
כנראה מרגיש מפודח מהגילוי שהוא הביא בבן שלו לפני שבועיים.
אבל העיקר הוא שלאדי פוסטרנק אין דמעות. בגלל שכשהוא בכה אז,
לפני שבועיים, הוא שפשף את העינים יותר מידי וכל הלבן נשפך לו
מהנקודה איפה שגושישים צהובים נמצאים כשמתעוררים בבוקר. האשון
סתם התגלגל לו על קרקעית ארובת העין, ובלי הלבן מסביב גם לא
תרם בהרבה אז אדי זרק אותו לכיור. אדי פוסטרנק נוסע לניו
זילנד. הוא לא יכול להשאר באזור,  "זכרונות רעים" הוא אומר,
"הרגתי את אמא שכבתי עם אבא".
"אדי" צועקת לו סבתא מריה "אל תשכח לקחת מעיל, קר בניו זילנד
העונה"
"מרד אלור" צועק לה אדי.  "וולוו קושה אבק מואה, ססווה" הוא
מזמזם לעצמו, הולך לטגן חביתה.