|
כשהציפיה מותחת
את עצבי הזמן
סופר עורבים -
נרדם.
והוא מדבר לעצמו
במן היזון חוזר
משלטט,
גומא נושא לשניה.
והעורבים מלמעלה משתתפים בשיחה
או לועגים בסרקזם חבוי.
הכבשים שספרתי בחלום
לא תמימות
כמו העורבים.
מפתחות נושאים צמריריים משלהן
משדרות בינן לבין עצמם.
נמתחות מעבר לכל הכר
לצמר למראשותיי. |
|
|
אבאש'ך ערומקו,
לא?
אפרוח ורוד,
מתחקר את ידידו
אמנון ז'קונט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.