בדרך כלל אני גולשת באינטרנט בשעות הערב המאוחרות {ככה זה
כשאין זמן} אבל באותו היום, הייתי חולה, מעולפת, עם רגל אחת
עמוק בתוך המיטה {אני לא אגיד בקבר כי זו היסחפות} והגעתי
הביתה מוקדם מהרגיל.
רצה הגורל {לא מאמינה בזה, זה סתם ביטוי} וגלשתי בשעות
הצהריים, נתקלתי בהמון ניקים שאני לא רואה בדרך כלל אך לא
יחסתי לעניין המון חשיבות.
כל בחורה כאן יודעת מה זה להיות אונליין בכלוב {לאלה מביננו
שלא מכירים,זהו אתר הכרויות לאנשים שנהנים מסאדו-מאזו, על כל
צורותיו ורמותיו} - פניות ושוב פניות וזה בדרך כלל לא מפסיק,
תמיד מתחדשים האנשים וגם אם הם לא חדשים אז יש את אלה שפשוט לא
מתייאשים ולא משנה כמה פעמים אמרת להם "לא".
אז בין כל ההודעות היתה אחת מעניינת במיוחד, הניק היה אחר,
חדש, מעניין והנושא שלו, אממממ, אז זה הסיפור:

הכל התחיל בפנייה אחת שלו אלי, בנושא היה כתוב "זכוכית רכה"
ובגוף ההודעה הייתה משנתו לגבי מהי בעצם זכוכית, ואילו תכונות
מעניינות יש לחומר הזה. ישר הבנתי שיש לי עסק לפחות במקרה הזה
עם גבר חכם, "אוקיי" אמרתי לעצמי, "זה כבר חידוש מרענן".
הצצה קטנה לפרופיל שלו ו... חשכו עיניי "נשוי, הוא נשוי, הגבר
היחיד שההודעה שלו ממש עשתה לי את זה ו... נשוי" את האמת? לא
ציפיתי למשהו אחר, ככה זה, הטובים תפוסים ועל השאר צריך
להתפשר.
החזרתי הודעה שרומזת על כך שאני לא מתעסקת עם נשואים, הוא לא
הניח לי {ואני שמחה על כך},
"היותי נשוי אכן שינה כמה דברים בחיים שלי אבל לא איבדתי את
היכולת שלי לתקשר עם אנשים", זו היתה לשון ההודעה, זה די הצחיק
אותי.
החלפנו בינינו עוד כמה הודעות ובסופן {לפחות אני חשבתי שזה
הסוף}.
ההודעה האחרונה שלי היתה, "אוקיי, הבנתי", לא נתתי שום פתח
להמשך השיחה אבל הוא, בחור גאון, לא מרפה, מצא דרך לפתוח את
הבנותיי לדיון מעמיק, העובדה שהוא התעקש להמשך ההתכתבות אבל
עשה זאת בצורה כל כך מרומזת, כבשה אותי.
בסופו של דבר והמון ביוזמתי, עברנו לטלפון ולפני שחייגתי:
מלחמה, אני נגדי, אני ועצמי, הטוב מול הרע, המצפון והמוסר נגד
הרצון העצום שלי לבדוק, מי לעזאזל הגבר הזה?
כמו שבטח הבנתם, אני ניצחתי והתקשרתי.
מה-"הלו" הראשון נכבשתי, רגוע, מחייך, צוחק כמעט מכל שטות שלי,
מקשיב, אמיתי ולא יהיה שלי לעולם.
דיברנו חמש דקות, הוא היה צריך לפגוש מישהו. התקשרתי אחר כך
שוב,
דיברנו שעה פלוס "אויי, הוא מתוק, הוא גבר, גבר פשוט לא
להאמין", סיימנו את השיחה, הוא לעיניינים שלו, אני למחשבה עליו
תוך כדי פיפי שהחזקתי במשך כל השיחה, כדי לא לפספס כלום.
כל-כך חיכיתי לשיחה הבאה כל-כך... והנה חלפו מספר שעות
והסלולרי מצלצל, מספר לא מוכר, עונה בהיסוס "מי?"
והקול המטריף והמחוייך שלו "איך היה הפיפי?", ידעתי שזה הוא,
לפחות קיוויתי שזה יהיה הוא, שוחחנו עוד שעתיים וחצי מדהימות,

וכל הזמן הזה אני נמרחת על המיטה במין חוסר יכולת להפסיק,
לכו תבינו.
כן, כן, אני זוכרת שהוא נשוי, כן, המצפון שלי מכרסם מבפנים,
אני מרגישה נורא עם עצמי אבל... זה כלום לעומת מה שהגבר הזה
עשה לי ובסך הכל בשיחת טלפון!
את השיחה סיימנו מאוחר בלילה והלילה עבר בשאלות ומחשבות.
מהשניה שקמתי לעבודה, חיכיתי, פשוט חיכיתי, לא שהוא יפול עלי
מהשמיים, אלא שיתקשר, כן, המשכתי לחכות ובשעה עשר כשאני עסוקה
בעבודה וגם מפנטזת, SMS, טסתי לסלולרי וזה מה שראיתי:
"ישנתי איתך, קמתי איתך ועדיין איתך" כן, כמעט נפלתי באותו
רגע, הלחיים כמעט ונתפסו לי מהחיוך הענק שנמרח לי על הפנים
ואיים להיתקע שם, הבחור שעובד איתי הסתכל עלי במין מבט כזה
שנותנים לאנשים שניראים פחות נורמלים ושאל: "...הכל בסדר?" לא
עניתי, מה כבר יכולתי להגיד לו? שהכל יותר מבסדר? יש דבר כזה
בכלל?
אוקיי, היום עבר עם חיוך וציפיה לבאות, אך... הבאות לא הגיעו,
לא טלפון, לא הודעה בכלוב או בסלולרי, כלום.
ידעתי שאם הוא לא יוצר קשר כנראה אין לו אפשרות כזאת,אבל זה לא
הרגיע את תחושת האכזבה.
"לא איכפת לי מתי תתקשר, זה יכול להיות גם בארבע בבוקר, אני
תמיד אשמח לשמוע את קולך" זה משפט שאמרתי לו בשיחה האחרונה
לפני שסיימנו, והקטע המדהים הוא שביום שישי בלילה, התעוררתי
בדיוק בחמישה לארבע לפנות בוקר, אל תשאלו אותי למה ולא, זה לא
השעון המעורר.
נרדמתי שוב ובבוקר כשאני עדיין ישנה, טלפון "מי מצלצל בשבת
בבוקר בשעה כזאת?" {לא ידעתי את השעה המדוייקת, אבל כל שעה
שהיא לא יקיצה טבעית בשבת, היא מוקדם בבוקר}.
על הצג השם שלו, הכנסתי אותו לזיכרון, ברור, תפסתי את הפוזה
הכי סקסית שלי והשחלתי איזה "הלו" אירוטי לפומית, שתיקה, הוא
שותק ופתאום קול גברי ומוכר "הערתי אותך?" המתחשב הזה,
"כן, אבל לא נורא" החזרתי בקול מתפנק וכל מה שנשאר לי זה
להצטער שאני לא יכולה להימרח עליו כמו שאני נימרחת על הפוך
ברגע זה.
אחרי דקה בערך הוא אמר "קמתי בארבע בבוקר, יצאתי מהבית, רציתי
כל כך להתקשר ולא רציתי להעיר אותך" כן, התגובה האינסטנקטיבית
שלי היתה להפסיק מיד את כל הפעולות החיוניות לגוף שלי, כמו
למשל: ל-נ-ש-ו-ם, כמעט צרחתי אבל ניסיתי להוציא מפי צלילים מעט
יותר נעימים "יואו, אני לא מאמינה, גם אני קמתי בארבע" וכאן
היה דיאלוג שלם על: איך זה יכול להיות? אם יש בינינו טלפתיה או
ששנינו עם נדודי שינה? האם עצם העובדה שישנתי רוב היום אתמול
גרמה לי לא לישון טוב בלילה? וכו'.
סיכמנו שפעם הבאה שהוא מתעורר בשעות כאלה הוא מיד מחייג אלי.
את השיחה סיימנו אחרי כמה דקות, כי הוא לא יכל להאריך.
אבל בכמה דקות האלה הוא הספיק להגיד את צמד המילים הבאות:
"התגעגעתי אליך", עד היום שמעתי לעיתים קולות כשהייתי לבד אבל
זה... כבר היה מוזר אפילו בשבילי, יואו
הוא התגעגע אלי, כן, אני לא פסיכית, אני יודעת שהוא לא יכול
להתגעגע אלי כל עוד הוא לא ראה אותי, נגע בי, נשם אותי ושהוא
בסך הכל התגעגע לקול {הסקסי} שלי אבל... בואו לא נהיה קטנוניים
ומעצבנים.

המשך יבוא... {אני מקווה}