את יותר יפה בחורף,

את יותר יפה כשאני יושב לבד, בשעות הבוקר, בבית קפה פינתי
בסגנון איטלקי
מעשן סיגריה ארוכה, קורא עיתון, ושותה קפה קצר.

את יותר יפה בערב קריר, רגע לפני שהכוכבים יוצאים
ושניה אחרי שהשמש נעלמת מאחורי מעטפת שחורה של שמיים.

את יותר יפה כשאני יושב בפאב אפוף עשן בוהה בכוס ווסקי
שמסתובבת מולי, עניים צורבות מעייפות או מתסכול,
וריח מתוק של בושם חולף מאחורי.

את יותר יפה כשאני נוסע בלי כיוון ביום גשום,
מוזיקה מלנכולית ברקע, מושיט יד ימינה ומגלה שהכל ריק,
וגם הכביש משתף פעולה, ושקט.

את יותר יפה בצבעי הבוקר של הזריחה,
כשרוח עדינה מנשבת על הפנים
ואני לבד בשמירה, לבד במדבר, לבד.

את יותר יפה כשאני מנסה לחזור לעקרונות של פעם,
כשאני מנסה לחזור לדרכים ישרות, נכונות של העבר
כשאני מנסה לדוג להט ואמונה באגם של יאוש

את יותר יפה כשאני מנסה להרגיש שלם.