בלב מלאך נדלקת
נורת אזהרה,
צרה של בן אנוש,
אי שם על האדמה.
מלאך צופה ממעל לענן צחור
ומחפש.
לפתע מבחין המלאך
בנצנוץ, הוא יורד למטה
וצופה מקרוב.
לכאב האהבה הזה
יש רק פיתרון אחד.

מלאך לבן מזמן ענן צחור
בוהק, יושב ומחייך.
דואה מסביב לאדם הכואב,
רואה אותו ובוכה.
דמעות של מלאך נוטפות
על ליבו של אדם אוהב,כואב,
מרגיעות אותו ומלטפות.
דמעות של אושר עוטפות
את הכאב ומרחיקות אותו,
גורמות לבן האנוש לחייך.
הוא מבין, מסתכל על השמיים ויודע,
דמעות של מלאך נטפו על ליבו
וריפאוהו מכאב.

בן אנוש יושב בפתח בית,
על מפתן הליל,
וחושב.
על מה חושבים המלאכים
כשהם בוכים?
איפה הם יושבים?

והעננים, לאן הם עפים?
מתרחקים עם הדמעות
של המלאכים?
המלאכים צופים בנו,
בחיינו, ובוכים?
וכשהמלאכים בוכים
וטיפות קטנות של קסם
נוטפות על לחיי הסמוקות,
למה זה עצוב לי?
ולפעמים מעודד?
דמעות של רגשות?
טוב של מלאכים?
אבק כוכבים מעורב
בטיפות קטנות של עצב
וטיפות קטנות של שמחה,
טיפות קטנות של קסם
שנספגות באדמה?
למה בוכים המלאכים?
לאן הם עפים?
והוא חושב ונרדם וחולם,
וחולם;
שהמלאך שמעליו אומר-
"תישן ילדי, תישן,
יום אחד גם אתה תהיה מלאך
ואז תדע, אני מבטיח,
אז תדע..."


"כי כשהמלאכים בוכים, בעולם אחר,
אז, בעולם הזה, עצוב לנו יותר..."

22.11.2004