אפורים
הרוח סערה מחוץ לחלוני
והייתי תלויה בין עולמות
ספק הזיה
ספק מציאות
היית מגרדת אותי
בעדינות משטיח מאובק
ומפסיקה את הרעידות
ספק ידי
ספק הרצפה שמתחתי
פתחת את החלון
ואמרת לי לנשום
אז נשמתי עמוק
עד שרק נשימותיי
נשמעו בחללים
ריקים
ואמרת לי
עכשיו תחלמי
עצמי עינך ותחלמי
תחלמי על האינסוף
אז הייתי חולמת
ולא מפסיקה לנשום
והיית מערסלת אותי
עד ששדיי ברחו
עד אשר פסקתי
ריצותיי
עד שנשמתי לרווחה
היית מביטה לתוך
עיני ומסירה את
הכישוף
ואת
תמיד ידעת איך
להרחיק את
הרוחות
היית אוספת את קלפיי
המפוזרים
ובונה שוב את מגדליי
הרעועים
תמיד ידעת איך לאהוב
אותי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|