חלק א'
הוא: יש משהו שאת רוצה לדבר עליו?
היא: כן.
הוא: על מה?
היא: אני לא יודעת.
הוא: מה זאת אומרת?
היא: זה אומר שיש משהו פה בפנים אבל אני לא מצליחה להוציא
אותו.
הוא: מה זה?
היא: אני לא יודעת.
הוא: את יכולה לנסות לחשוב?
היא: לא.
הוא: לא?
היא: לא.
הוא: למה?
היא: כי זה חונק.
הוא: איך זה חונק?
היא: עם זרועות מרושעות שהוא שולח מהראש למטה.
הוא: מה זה?
היא: אני לא יודעת.
הוא: ומה הוא עושה?
היא: חונק.
הוא: וחוץ מזה?
היא: מדבר אליי.
הוא: ומה הוא אומר?
היא: שאני צריכה למות.
הוא: הוא אומר את זה?
היא: לא.
הוא: אז למה אמרת שהוא אומר את זה?
היא: כי זאת התחושה שהוא נותן לי.
הוא: אם כך, אז מה הוא אומר?
היא: שאני חושקת בו.
הוא: אז למה את צריכה למות?
היא: כי אני לא באמת.
הוא: מה את לא באמת?
היא: אני לא באמת חושקת בו.
דממה.
היא: ואם אני לא באמת חושקת בו אבל הוא אומר שכן אז מה אני
באמת?
הוא: אני לא יודע.
היא: מתי תדע?
הוא: מתי תתחילי לחשוב אחרת?
היא: אף פעם.
הוא: גם אני.
היא: אז מה נעשה?
הוא: כלום.
היא: כלום?
הוא: כלום.
היא: כלום, אולי חוץ מלמות.

חלק ב'
הוא: יש משהו שאת רוצה לדבר עליו?
היא: כן.
הוא: על מה?
היא: אני לא יודעת.
הוא: שוב אותו הדבר?
היא: לא.
הוא: אז מה קרה?
היא: אני פוחדת.
הוא: ממה.
היא: ממנו.
הוא: למה?
היא: כי אני רוצה להפסיק.
הוא: להפסיק מה?
היא: להפסיק לחשוב עליו.
הוא: למה?
היא: כי הוא גורם לי לרצות למות.
הוא: אז למה את פוחדת?
היא: כי אני שבויה.
הוא: בידי מי?
היא: בידי המחשבה שלי.
הוא: למה היא כובלת אותך?
היא: כי אין שום דבר אחר שיעשה את זה.
הוא: למה את צריכה שיכבלו אותך?
היא: כי אז אני לא אהיה ממשית.
הוא: מה זאת אומרת?
היא: זה אומר שאני צריכה להיאחז במשהו כדי לעלות על פני השטח.

הוא: אז תאחזי במשהו אחר.
היא: אין במה.
הוא: אז תפחדי.
היא: אתה לא מפחד?
הוא: לא.
היא: למה?
הוא: כי אני ממשי.
היא: ומה אני?
הוא: את לא.
היא: למה אני לא?
הוא: כי את רק מחשבה.
היא: ומה אתה?
הוא: אני המציאות.
היא: למה אתה חושב ככה?
הוא: כי את באה לדבר איתי.
היא: אז מה?
הוא: אז אני ממש עבורך.
היא: אז אני מפחדת.
הוא: למה?
היא: כי אני לא אמיתית.

חלק ג'
הוא: יש משהו שאת רוצה לדבר עליו?
היא: לא.
הוא: למה לא?
היא: כי אני עצובה.
הוא: למה את עצובה?
היא: כי הוא מעציב אותי.
הוא: מה הוא עושה?
היא: הוא שם.
הוא: שם, איפה?
היא: שם בפנים, במוח.
הוא: אז תוציאי אותו.
היא: אני לא יכולה.
הוא: למה?
היא: כי הוא חזק מדי.
הוא: באמת?
היא: לא.
הוא: אז מה?
היא: כי אני לא רוצה.
הוא: את לא רוצה שמה?
היא: שהוא ילך.
הוא: למה?
היא: כי הוא מאיר.
הוא: את מה?
היא: את הזכוכית.
הוא: מה את רוצה שהוא יעשה?
היא: שיפתח את הדלת.
הוא: ואז מה?
היא: לא אכפת לי.
הוא: אולי אני יכול לפתוח את הדלת?
היא: לא.
הוא: למה לא?
היא: כי אתה ממשי מדי.
הוא: את בכלל צריכה אותי?
היא: כן.
הוא: בשביל מה?
היא: בשביל לשרוד.
הוא: לשרוד את מה?
היא: את החלומות.
הוא: איזה חלומות?
היא: החלומות הצלולים.
הוא: את חולמת חלומות צלולים?
היא: כן.
הוא: אז בשביל מה את צריכה אותי?
היא: שתוציא אותי מהם.
הוא: למה?
היא: כי הם משקרים.
הוא: מה הם אומרים?
היא: שיהיה טוב.

חלק ד'
הוא: יש משהו שאת רוצה לדבר עליו.
היא: כן.
הוא: על מה?
היא: עליך.
הוא: עליי?
היא: כן.
הוא: מה את רוצה לדעת?
היא: מי אתה?
הוא: אני המציאות.
היא: ומה אתה רוצה?
הוא: אותך.
היא: למה?
הוא: כי את חלק ממני.
היא: אני? אני בסך הכל מחשבה.
הוא: אבל יש לך גוף.
היא: אז מה?
הוא: אז הוא שייך לי.
היא: ומה אתה רוצה?
הוא: את כולך.
היא: ומה אם לא תוכל לקבל אותי.
הוא: אז את תמותי.
היא: ומה עליי לעשות כדי לחזור אליך?
הוא: לחיות.
היא: את מה?
הוא: את החיים.
היא: איזה חיים?
הוא: שאני אתן לך.
היא: ואם אני לא רוצה?
הוא: אז תמותי.
היא: אני לא חוזרת.
הוא: אז תמותי.
היא: אני לא אמות.
הוא: את לא?
היא: לא.
הוא: למה?
היא: כי אני חזקה.
הוא: יותר ממני?
היא: כן.
הוא: למה את חושבת ככה?
היא: כי אתה צריך אותי.
הוא: גם כשאת מתה?
היא: אתה צריך אותי מחוברת לעצמי.
הוא: למה?
היא: כדי שתוכל לשרוד.
הוא: למה את חושבת ככה?
היא: כי אתה המציאות שלי.
הוא: אז מה?
היא: אז אם אני לא חיה במציאות אתה מת.
הוא: את טועה.
היא: אני טועה?
הוא: כן.
היא: איך?
הוא: המציאות ממשיכה להיות, מה שנקבר זאת את.
היא: אין מציאות אחת.
הוא: יש, את פשוט לא רואה אותה.
היא: איך אני אוכל לראות אותה?
הוא: אם תפקחי את העיניים.
היא: אבל אין לי עיניים.
הוא: בגלל זה את בת אדם.
היא: מה זה אומר?
הוא: שאת עיוורת.
היא: למה?
הוא: כי את לא רואה את מה שיש, את רואה את מה שאת רוצה לראות.

היא: ומה יש?
הוא: חיים.
היא: חיים טובים, רעים? מה?
הוא: רק חיים. תיאורים הם בשביל בני אדם.
היא: ומה אני רוצה לראות?
הוא: את הסבל והייאוש.
היא: למה אתה חושב ככה?
הוא: כי זה מה שאת מצליחה לראות.
היא: זה מה שאתה נותן לי לראות.
הוא: לא, זה מה שאת מבקשת.
היא: אז עכשיו אני מבקשת לראות את הטוב.
הוא: אז תראי.
היא: איך?
הוא: עם העיניים.
היא: של מי?
הוא: שלך.
היא: אבל אני עיוורת.
הוא: נכון.
היא: אז איך אני אראה?
הוא: בעזרתי.
היא: ומה תראה לי?
הוא: את הכל.
היא: ומה עשית עד עכשיו?
הוא: הראתי לך גם את הכל.
היא: אז איך ראיתי רק סבל?
הוא: כי לא הסתכלת.
דממה. אחרי כמה שניות.
היא: ומה אני עושה איתו?
הוא: כלום.
היא: אבל הוא מכאיב לי.
הוא: גם אני.
היא: אז לבוא אליו?
הוא: אם את רוצה.
היא: אבל אני לא רוצה.
הוא: אז אל תלכי אליו.
היא: אבל הוא עדיין שם.
הוא: אז תתמודדי איתו.
היא: איך?
הוא: עם עיניים פקוחות.
היא: אבל אני עיוורת.
הוא: בתוך הזכוכית את עיוורת, כן.
היא: ומחוץ לזכוכית?
הוא: את לא.
היא: איך אני יוצאת?
הוא: אם תפקחי את העיניים.
היא: איך אני פוקחת אותם?
היא: את לא, את עיוורת.


הערה: תקראו את "לבד" אם אתם רוצים להבין את הקטע של הזכוכית.
ותגיבו! בבקשה...