אני לפעמים עצבני כמו כולם.
לפעמים נפלט לי איזה הגיג שבו לא שלטתי לא הצלחתי לעצור
כשעצבני יושב בבית רוצה רק קצת שקט רוצה טיפת אהבה
את שם בצד השני לא רואה מה הבעיה לא מבינה שזה הכל בגלל
העצבים
מעליב אותך בגלל שטמטום אוחז בי אוחז בכל הכוח
מנסה להבהיר לך שזה לא אני ואת לא מבינה,
במחשבה שניה אין מה להבין כל שהולך אצלי בראש זה ממש מסתורי
ולא ברור אפילו לי
שוב חוזר בי כרגיל מקווה שתסלחי לי
את לא סולחת לי ולי בא למות שוב טוען שאין טעם בחיים
אין הגיון בדבריי
עדיף ממך אתפוס מרחק כדי שלא תפגעי בגללי כי אם כן
לא אוכל להמשיך להביט בעינייך, לא אוכל להמשיך בקשר זה
כל אשר ניסיתי זה רק לתת לך כבוד לתת לך כתף לבכות
אמרת תודה ראית בזה כמתנה אך אני טוען שזאת עובדה שלכל אדם
מגיע זה הדבר
לא ברוגז ולא אכזבה
שוב מרגיש בודד שוב אני סובל וכל זה בגלל שירי הדיכאון וזה
נוראה
מספר לך על משפחתי, את צוחקת ומחייכת, לא מאמינה שזה אמיתי שזה
ייתכן
גם לי זה נשמע מוזר היה קשה להאמין עד שראית את משפחתי
עד שראיתי את מצבי זה עגון זה מפחיד הבעיה העיקרית שלי זה
מעיק.