ועכשיו ילדים, סיפורנו האוילי על נמלה לבקנית וצמד פרעושים,
זוג מקקים וילד מקסים,
גם חיה אחת שנולדה שחורה והייתה הכי מוזרה בעדר של כבשים.

(חיוך כובש ואפי פותחת לפני שבי ונולי את הספר, נולי -
"יו!...", שבי - "וואו!...")

והנה לפני שאומר מילה,
אמנם לא יפה להתחיל את הסוף מההתחלה,
אבל יש פה בספר הרבה חכמה,
מעשי בגידה וגם ערמה,
מעשי אומץ, גם גבורה,
ואם תרצו אפילו יש צרה.
אבל בוא נתחיל בלי הקדמות מיותרות,
הסכיתו ושמעו לסיפורי ללא הערות.

(חיוך כובש נוסף ואפי הופכת סוף סוף את הדף הראשון. נולי -
"יו!...", שבי - "וואו!...")

היה פעם ילד, נקרא לו... יוסי.
שאהב מאוד את כבשתו, אוסי.
היא הייתה  ה כ י  יפה בעיניו
בעדר שגידל, במושב עינב,
היא הייתה שחורה הכי בכבשים,
ויוסי רק חשב, שחור זה מקסים,
ולא היה לו אכפת בכלל בכלל,
שאוסי מטילה את צואתה גלל גלל,
הוא אותה אהב כל כך,
שלמענה הלך ורכש פח,
על הפח היה יושב כל יום בחמש,
ומנסה את זיינו אליה לגשש.

(נולי - "יווווו!... ", שבי - "וואאאאאאאו!...")

חכו חכו חברים, סיפורינו רק מתחיל,
שכן, הסיפור רק מתחזק, כשיוסי משחיל.

"אוסי!" פנו אליה זוג המקקים,
"זה לא יאה כאן בחוה, כאלו משחקים",
"ואולי, אני פשוט נהנית מהאקט?"
"כבשה שחורה את! פשוט נדפקת!"

(נולי - "שבי!... תפסיק לשפשף שם... אתה לא מרוכז!", שבי -
"אה... אה... אה...")

ושני פרעושים שטיילו על אוסי,
עברו יום אחד אל ביציו של יוסי,
הם טיילו שנים עד מצאו בנחת,
את החור השחור, החור של התחת.

(שבי - "הממ... נולי! הממ...", נולי - "אה... אה... כן...
כן!... ככככככן!... פפפפפף...")

לתדהמתם העמוקה של חברינו המגרדים,
הם מצאו בפנים חיילת קטנה, עם מדים,
"אני סוניה, אני נמלה!
אני חיה קטנה ומאוד עמלה,
אבל קצת דפוקה כי לבקנית יצאתי,
ואור היום מסוכן לי, כך מצאתי,
ולכן אני משרתת את המלכה,
באכפתיות רבה ובדרכי המתוקה,
מדווחת מהמנהרה שכאן, הנהדרת,
על קיומם של חיים יפים וארץ אחרת."
"סיפור נאה הוא סיפורך, יקירה,
ויפה אף יותר שלא תדעי עוד צרה,
ולפיכך נלך לחפש מרעה אחר,
פן גם שם יהיה וייקנסי ונאחר"

הלכו הפרעושים וקפצו חזרה לשחורה,
שכה אהבה את מגעו של יוסי בעורה,
אך יוסי החטיא בלהט הדקה,
ופרעושינו התרסקו וזהותם נמחקה.

(אפי סוגר את הספר ומחייכת חיוך מקסים. שבי ונולי מעשנים
סיגריה בשלווה)

.

..

...

[מוקדש לענבר]