הלוואי ויכולתי להביע את רגשותי שלא מתוך דף
מדוע אני מעדיף את הדפים מאשר אמירות בפנים?
למה אני משתמש ברמזים ומתווכים ואת רגשותי אני מפנים?

אני אוהב ישירות,כנות ואנשים ישרים.
אז למה אני לא נוהג על פי אידיאלים עצמיים?
למה אני מאמץ את הגישה הפחדנית על פני המקורית?
למה מזיז לי מה אנשים אומרים וחושבים?
ומדוע פוגעים בי הדברים הקטנים?
מדוע אני מחצין את הבלבול והקור
בעוד אש התמיד בוערת בי ומפנים את האור?

אני יכול להציע כמעט הכל
רק צריך לבקש, רק דרוש לשאול
אך גם אם שואלים, ממאנים ומבקשים
עולים בתוהו כל המאמצים
כאשר העייפות מרדימה את מוחי ונפשי מבפנים
ובמקום שכרון חושים, מציע אני דברים בלתי ברורים.

מלחמה תמידית באויב מתיש
מסתיימת בעלפוני כשאותי הוא מכיש
טורף את רעיונותי, מחסל מחשבות
משאיר אותי עם פירורי השערות
המלחמה הזאת לעולם לא תיגמר
עד אשר אשאר תמיד
ער.