כשהכל נראה טוב ואתה חושב שהחיים יפים
והפרחים פורחים
והשמש זורחת
ואין עננים
והכל מדהים
זאת אופטימיות.

כשרע לך, פגעו בך ואינך מוכן לסלוח
מרגיש מושפל ובודד
ורוצה למות,להתאבד
ולפגוע בעצמך בכל דרך
זה דיכאון.
זה רע,הכל רע
פסימי.

ובתקופה שבין הפסימיות לאופטמיות
אתה עובר שינוי, משהו נפשי
משהו חזק,משהו פסיכולוגי
כל התאים במוח מתחדשים
ומתחילים לפעול לחשוב מחדש.
פתאום אתה לוקח דברים בצורה שונה
מבין ומנתח סטואציות מנקודת מבט אחרת.
התקופה הזאת נקראת החלמה,
כשהמוח שלך מבין שלא צריך להתייאש ולהרים ידיים
והוא בוחר להילחם ולנצח את הרוע
העצמי שלך. את אותו הרוע שרק לפני
כמה שעות רצה לגמור עם החיים שלך.
עם אותו הרוע שרק רצה להזיק לך.
והרוע הזה דועך עם הזמן ובמקום
הרוע קמים להם השקט והשלווה
שרק רוצים טוב,רוצים לשמוע צחוק
וצעקות של אושר ושמחה,
רוצים לגרום לך להרגיש טוב עם עצמך
רוצים לתת לך טעם לחיים.

תמיד בסוף כל מנהרה ארוכה,גדולה וחשוכה של פסימיות
נמצא לו הקצה הטוב והצח של האופטימיות.
ולכן,תמיד כשקשה ונראה לנו שעוד מעט כל
הדברים הטובים ייגמרו וכל החלומות שלנו יתנפצו
צריך לחשוב שלאחר הסבל יגיע האושר,לא משנה עד כמה
הוא גדול,הוא עדיין אושר שיכול לשנות הרבה

בך ובחיים שלך!