ומהו המשורר אם לא כותב היומן של הרגש? מתעדים אנו את עצמנו,
כדי שאחרים יוכלו להרגיש אותנו גם אחרי שעקבותינו הפכו אפר
ולבנו לרוח השמים.  והיום ידענו לתפוס במילים את רחשי הלב
שהאוזן אינה שומעת ואת הדמויות שהעין רואה רק כשאינה פקוחה.
עטפנו אלו במילים שזורות ברגש והגשנו.  
לעד תבער בנו הכמיהה לעטוף במילים את אשר ידענו ממבט הראשון אל
החיים, ואם יש ביניכם החושבים כי אנו הנותנים בפרי יצירתנו -
תקנו ראייתכם. כי מקבלים הנכם וכולנו מקבלים הננו. יכולתנו
היחידה כמשוררים היא אך וליטול את האמת משגרתה ולשזור בה עונג
אליו אנו כמהים, ולרשום על מצחה "האמת".  

לעד נזדחל מהברה להברה, מתעדים את רחשי הרוח החרישית שאין
ביכולתנו לשמוע, מספרים את עלילות הרגש כשיודעים אנו במעמקים
כי חכמת הפנים מאדם לאחר לא תעבור, אך טוב כי כך.  המילים
הכתובות חבל אחיזה למציאות הן בשבילנו, פן ניפול. ובשנייה של
כתיבה מן הפנים השקט חיינו יותר משיכולנו לחיות בכל חיינו ללא
כתיבה.

היום חיינו אלף שנים,
והמחר עוד מחכה.