יצאתי לטייל בעולם מוזר
פגשתי מסכות שלובשות אנשים
והצללים, הם חושבים שהם אור והם החיים.

ההרים עמדו על הראש
השמים שכבו מתחת לים
ואני שהלכתי לשם, ראיתי המון המון מסכות
וכולן לבשו אותי בהמון צורות.

אחת מוציאה לשון, אחרת רוצה רק לישון,
יש גם צוחקת ואחת מרוחקת, הן רבות,
לא מפסיקות, לרצות ולרצות
ורצות ומדברות וקופצות וצועקות...

נכנסתי לחדר אחר,
היה שם אדום וירוק וסגול
כחול ושחור וחום, ארגמן
גם לבן ומעט צהוב עם וורוד
אפילו כתום, והיום? איזה יום?

מה רואים, אין יש של כלום ויש אין מאין?
מהריק לשחרר את שחרור המשתחררים
והראש מפוצץ מחשבות עד שאין חשיבה בכלל.

לא בא לי לבכות, רק הגרון חונק עם דמעות, סתם...
אני חזקה ולוחמת, צוחקת גיבורה, כל יכולה
לא קשה לי בכלל, נפלא והכל מושלם
רק חסר קצת פה, ומעט שם

הבטתי דרך חלון, הכל בחוץ אמיתי
וכאן בחדר בפנים, הכל מכוסה מסכות
הן שרות ומדברות והן כולן קוראות לעצמן בשם שלי.