ישבנו על ספסל בפארק, אני והוא.
"אני אוהב אותך", הוא לחש לי וניסה לנשק אותי.
"אל תאהב אותי..." אמרתי והזזתי את פני לצד השני כדי שהוא לא
יצליח לנשק אותי.
הוא היה המום.
"אבל... אבל למה?" הוא שאל.
"ככה, אני לא חושבת שאנחנו צריכים להתראות יותר", אמרתי.
נשקתי לו על הלחי והלכתי.

למה הוא צריך להגיד לי שהוא אוהב אותי ישר?
אנחנו סה"כ חודשיים ביחד, הוא לא יכל לחכות עוד?
זה מלחיץ! אהבה לא באה כ"כ מהר!

הנהג מונית שלקח אותי הביתה היה חמוד!
הבאתי לו את המספר שלי.
אחרי חודש וחצי של קשר שכבנו במיטה אצלו בבית, הוא חיבק אותי
והריח לי את השיער.
עישנתי סיגריה.
"מאמי... אני אוהב אותך", הוא אמר.
הוצאתי את העשן בכוח.
"אל תאהב אותי", אמרתי לו וקמתי מהמיטה.
התלבשתי.
"למה?.. כ"כ טוב לנו ביחד", הוא אמר והתרומם מהמיטה.
"ככה, אני אהיה איתך בקשר", אמרתי.
לקחתי את התיק שלי והלכתי.

אני לא מבינה אנשים שמתייחסים לאהבה כאילו זה משהו רגיל!
כאילו שזה דבר בא בקלות. שיהיו אמיתיים! אהבה זה משהו שבא עם
הזמן! אני יודעת, כי ככה זה צריך לקרות, אהבה זה לא כמו
בסרטים! זאת אהבה רק כשאני ארגיש שזאת אהבה. הוא סתם משקר.

אחותי ובעלה באו להתארח אצלי בבית לשבוע, כי היתה לה פגישה
חשובה בעיר.
בערב הפגישה אני ובעלה נשארנו לבד בבית, ראינו משחק כדורסל
שהיה משודר.
צרחתי על הטלויזיה בכל גרוני והרגשתי את המבט שלו נעוץ בי.
"קרה משהו?" שאלתי אותו.
הוא ליטף לי את הפנים ונשק לי, הייתי המומה.
"אני אוהב אותך, לילוש... תמיד אהבתי".
מה?! זה כבר מוגזם!
"אל תאהב אותי, דורון! ואל תדבר איתי גם עד שאתם עוזבים!"
אמרתי והלכתי לראות את המשחק בחדר שלי.

איך אפשר לאהוב מישהו וללכת עם מישהו אחר? ולמה אנשים חושבים
שאם הם מכירים צד אחד בבנאדם אז הם יכולים להרשות לעצמם לאהוב
אותו?! מה קרה לעולם הזה? אין דבר כזה, אהבה בלי מגע גופני!

את דייב הכרתי בבית קפה, שנינו ישבנו לבד והחלטנו לאחד כוחות.
נשארנו בקשר.
עבר שבוע... עברו שבועיים... הגיע החודש!
חגגנו חודש להיכרות שלנו.
ישבנו במסעדה מפוארת בצפון העיר, הוא החזיק לי את היד וליטף לי
את השיער בידו השניה.
"את כזאת מתוקה!" הוא אמר ונשק לי ברוח.
הסתכלתי לו עמוק בעיניים, כל העולם לא היה חשוב באותו רגע - רק
הוא.
"דייבי, אני אוהבת אותך", אמרתי לו.
הוא הסתכל עלי, מופתע.
הפסיק את הליטוף ועזב לי את היד.
"אל תאהבי אותי!" הוא אמר.
דמעות איימו לזלוג מעיניי.
"לא לאהוב אותך?!" לחשתי.
"פשוט... אל!" הוא קם והוציא כסף מהכיס.
"אני אהיה איתך בקשר", הוא אמר והלך.

שבורת לב ישבתי שם, בחורה צעירה ויפה, לבושה בשמלה בוהקת, לבד
באמצע מסעדה מפוארת בצפון העיר, הפנים קפואות והדמעות זולגות.

"למה לא לאהוב?!"