הלב צועק, ואף אחד לא שומע,
ורק הבכי את הדממה קורע,
אני רואה אותה ואומר לה: "למה חיכית",
ואז מתעורר, ודוחף את הראש לכרית,
אני כבר די נואש,
הבכי כבר נהיה חלש,
אני מחפש, באפלה מדשדש,
עוד מעט וגם הלב מתייאש,
עוד שברון אחד ואני אסגור מעגל,
כי יותר, אני לא מסוגל,
אני חייב להאחז בפיסת התקווה שנותרה,
כי האמת, אין לי ברירה.
אנשים שוכחים ששרירי הלב רכים,
חיים כאלה לא צריכים להיות ארוכים.