|
הם ממלאים בשיריה
את מיטתה שאיננה מוצעת
סדיני אהבתה פרועים
עטלפי חלומותיה כבר אינם קוראים שירה
כבר אינם מעופפים אל תקרת החדר
כבר אינם שואלים אותה על פשר שתיקתה
החדר הזה מכווץ מגעגוע
עכבישי דאגה טווים בו רשתות הסוואה
עוד מעט לא יזוהה בקלות
ימיה שהיו בו כחלל אפל נעלמו ואינם
וכולם אומרים שירה. |
|
|
קודם אתה רוצה
אותו וחושב
עליו, ואז בעזרת
שותף או שותפה
אתה יוצר אותו,
ומביא אותו
לעולם.
למה גם בסלוגנים
זה חייב תמיד
לעבור דרך השכן? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.