בזמן האחרון, אני לא אגיד די קשים.
אני אגיד החיים היו מאד קשים לי.
ואני לא מגזימה כמו בדרך כלל.
ניסיתי  להתעלם מזה, להמשיך הלאה עם הציניות והמצבי רוח,
רק ככל שניסיתי להסתיר את זה יותר - ככה מצבי הרוח והעצבים
גדלו.
גרמתם לי להגיע למצב שרובכם לא מדברים איתי,
כועסים עלי או פשוט החליטו לנתק כל קשר איתי,
רק שזה מה שהרס אותי.
ואני לא יכולה להגיד שאני לא מבינה כי אני בהחלט כן,
אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם בנאדם כמוני, שיש לו צדדים
טובים
אבל הם נעלמים מתחת לעצבים, מצבי הרוח
וההתנהגות שלי כשאני עצבנית,
אבל אני מצטערת, בדיכאון, אני פשוט לא שולטת עליהם.
פשוט נורא עצוב לי שהגעתי למצב שכשאני הכי צריכה אתכם,
שאני לא מסוגלת לעבור את זה לבד, אתם לא פה.
הייתי מתנצלת אישית. אבל זה הדבר שישבור אותי סופית.
אתם יודעים שזאת לא פעם ראשונה ובטח שלא אחרונה.
אבל אני מצטערת.
אוהבת כל אחת ואחד מכם, אתם לא יודעים כמה.
ניצן.