|
ושוב זו עצבות
ושוב זה השקט
ושוב זו הבדידות שמחבקת
ושוב הכאב
ושוב השתיקה
ושוב זה אתה
והעולם המסובך שלך
ושוב אין מילים
אז אתה שותק
ושוב פוגעים בך
ושוב אתה מתאפק
ושוב בא לך לבכות
ושוב אתה עוצר את הדמעות
ומחייך חיוך רחב
כשבעינך עצב רב
ושוב אתה מבין
שזה רק אתה ועצמך
שלאף אחד
לא אכפת ממך
אז אתה שותק
ואתה מבין שאתה
ריק
ושכולנו בעצם ריקים
ושכולנו מחכים...
"לחיים אין ריח
ולכן אף אחד לא מריח
את הריקבון שלך.
אך כשאתה מת,
מרקיב ומסריח,
לכולם פתאום אכפת ממך"...
זהו עוד מכתב
בשרשרת המכתבים לעצמי
וזהו עוד יום שחולף על פניי
כלא רואה אותי
------------------------------------------
"לחיים אין ריח"- משפט הלקוח מספר אהוב: "כל החיים לפניו". |
|
|
מי אמר שכדי
לחיות צריך
לנשום?
מי אמר שכדי
לנשום צריך
לחיות?
למה אי אפשר
לחיות את הנשימה
ולנשום את
החיים?
רב חובל מוטס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.