לחסידי הרבנים הפרוזאיים.

אגודת הסופרים כמרקחה. אווירת יום חג מעורבבת עם אקסטזה, מתח
וציפייה - בקיצור - כל המצרכים הנדרשים להכנת מרקחה כהלכה.
תחושות בתבלון נכון, חומר גלם אנושי בכמות מתאימה, ובישול על
אש קטנה במשך שלושה שבועות, וכך מוסד שבמשך רוב שנותיו שימש
כשואב אבק תרבותי וכשק אגרוף תקציבי, מתעורר לחיים ומתחיל
לפרפר, לכרכר ואף לפזז. סופרים ותיקים וצעירים, קונפורמיסטיים
ומרדניים, מכל קשת הז'אנרים הספרותית, נקראים לדגל הדיו. בעוד
יומיים, לוחשים במסדרונות האגודה, זה קורה. בעוד יומיים, כן
כן, יומיים, מגיע לביקור גדול הסופרים מעולם: דניאל גלבוע.
רק השם גורם לחולשה בלבן של נערות צעירות, שצמודות לסיפוריו
בכל עת.  אזכורו יוצר גלים של גאווה לאומית בקרב קוראים ותיקים
המוצאים נחמה במילתו העברית החודרת אל 'עורקיהם ונשמתם'. ספריו
הם, כמובן, מתנה פופולרית בכל גיל וגיל - הצעירים מרגישים
בוגרים על כך שזכו לקרוא מסיפוריו, הזקנים חשים צעירים על כך
שהם מוצאים קשר אמיתי לסופר שבכל זאת צעיר מהם בכמה וכמה
מלחמות.
סבירה ההנחה, שאילו המסים בארץ היו מעט יותר נמוכים והוצאות
הספרים היו מעט פחות גזלניות, גלבוע ודאי היה מיליונר, ואף
פילנתרופ רם מעלה. אבל את זה בעצם אפשר לומר על כולנו.

בכל אופן, מעטים זוכים לראותו. "הוא קנאי לפרטיותו, וטוב שכך.
הוא אינו כוכב בידור המוני, זמר או שחקן. כוחו בסודיותו,"
מצדדים בו ההמונים, ששולחים לו יערות שלמים בצורת מכתבי הערצה,
למרות שהוא עצמו הצהיר שאין זה ממנהגו להשיב למכתבים, תגובות
ו/או הצעות נישואין. הוא כמעט ואינו חייב לצאת את סף ביתו -
הוא פטור ממילואים, פטור מהורים, עובד בבית, ללא ילדים, ואישתו
עושה את הקניות. ולכן אין פלא כלל שנשיא אגודת הסופרים, קשיש
חמור סבר, חטף שבץ זמני כשגלבוע אישר לראשונה את השתתפותו בכנס
האגודה השנתי, ה-62 במספר.
גלי התגובה היו מיידים. השמועה עשתה לה כנפיים (או שמא יהיה זה
נכון יותר לומר שהשמועה עשתה לעצמה מנוע סילון),  ובין לילה
אישרו כמעט כל חברי האגודה את השתתפותם, ובנוסף, אישי ציבור
רבים וחשובים הביעו את רצונם העז להשתתף באירוע, והציעו ללא כל
קשר לתרום ביד רחבה לאגודה (שתקציבה זהה לשכרו הממוצע של עובד
דפוס). בלחץ המוזמנים, כנס האגודה (שבדרך כלל נערך בחדר השינה
הפרטי של נשיא האגודה), הועבר לבניין מועצת העיר תל-אביב, משם
לאולם תאטרון הבימה, לסינרמה, בנייני האומה, ונכון לעכשיו הוא
ייערך באצטדיון רמת-גן. בנוסף, מאחר וספריו של גלבוע תורגמו
למספר שפות ראשיות, החליטה הנהלת האגודה שאולי יהיה חכם להעביר
את הכנס אל מחוץ לגבולות המולדת, וכרגע עומדים על הפרק אצטדיון
וומבלי, המדיסון סקוור גארדן, הכיכר האדומה, בית האופרה בסידני
ושרשרת איים באוקיינוס השקט. ועוד היה הכותבת נטויה.
תקציבה של  האגודה הוכפל, שולש, הועלה בחזקה ולבסוף עוגל כלפי
מעלה. מסע פרסום המעודד קריאה בקרב הנוער העברייני הארצישראלי
יצא לדרך בתרועה גדולה, כשבראשו שני (כן, שניים) הספרים שפרסם
גלבוע, בנוסף לשלוש כתבות שכתב לעיתון ביה"ס, וציור שצייר בגן.
העיתונות הקדישה עמודים כפולים, מוספים וכתבות שער, וכיסתה כל
פן בחייו של יוצר הדור - ילדותו העשוקה אך סימפטית, נערותו
הבודדה אך מאושרת, ובגרותו. מדהים כמה אפשר לכתוב על מישהו בן
24.
מבקרי ספרות דשו שוב ושוב ביצירותיו, ושוב ושוב הגיעו למסקנה
שכליל השלמות מחוויר לידן. לראשונה בהיסטוריה הסכימו תלמידים
ומוריהם לספרות, בכל המוסדות האקדמיים, שכתביו הם חומר לימודי
משובח, ובמקביל נשמעו קריאות להעמיד לדין את מורתו של גלבוע
להבעה מהשמינית, שפקפקה בכשרונו. מיותר לציין, שבשבועיים לפני
האירוע הוכפל מספר היצירות שנכתבו בעקבות/התבססו על/שאבו
השראתן מספריו של גלבוע, ושולש מספר היצירות שנכתבו בעקבות
היצירות שנכתבו בעקבות. גם יצירה זו, למעשה, על אף שהיא בעלת
יומרה ביקורתית, היא חוליה נוספת בשרשרת. וכל הארץ
יצרים-יצרים.

בשבוע האחרון דווח על ספסרות כרטיסים ועל שמירה קבועה על דלתו
של גלבוע, מחשש שעוכר ישראל ינסה לפגוע בנכס הרוחני החשוב
ביותר של המפעל הציוני.
למרות שהאירוע נפתח רק בשעות הערב, המוני בני אדם - אישים
ואנשים, טפטפו אל האצטדיון עוד מהלילה הקודם. בשעה ארבע אחה"צ
הגיעו נשיא האגודה וחבריו ותפסו את מקומותיהם על בימת הכבוד,
לצד ראש הממשלה, נשיא המדינה והוריו של גלבוע. בשעה ארבע וחצי
ירדו גלבוע ואישתו מקו 67, וצעדו יחדיו לאצטדיון. בשעה חמש עלה
גלבוע לבימת הנואמים.
הנאום שנשא היה סוחף, מלהיב ומרתק. רק שני האנשים שישבו לצד
בימת הנואמים שמעו אותו, שכן מערכת ההגברה קרסה, אך עובדה
שולית זו לא מנעה מהקהל הרב להתלהב. בסיומו של הנאום קם נשיא
האגודה ושלף מכיסו מדליה עשויה זהב טהור, שהתקרבה בקוטרה
לצלחת, ועליה היה חרוט 'זקן השבט'. הוא תלה אותה על צווארו של
גלבוע, שנתעקם מעט - ומחיאות הכפיים של הקהל כמעט והקפיצו את
מפעילו הראדאר הסורים בחרמון לעמדות קרב.

בינתיים מערכת ההגברה תוקנה, וגלבוע הוציא מכיס הג'ינס שלו דף
מקופל, פרש אותו, וכחכח בגרונו. "הייתי רוצה להקריא לכם קטע
קצר ממשהו חדש שאני עובד עליו. מאחר ורבים ממכם פה בגללי, וזה
מאוד מרגש אותי, חשבתי שזה יהיה נחמד. אז ככה," אך נשיא האגודה
חסם את המקרופון ודחף לידו של גלבוע אחד מספריו של גלבוע עצמו.
"דניאל, לא כדאי. אתה הרי מכיר את הסיפורים על המלכים
העירומים. אתה עשית את שלך - כדאי שתפרוש בשיא."