1.

הוא פתח את דלת המעלית, כולו מרוט מעייפות, אך שמח בנפשו
מכיוון שנגמר עוד יום מפרך.
הוא ניגש לדלת הכניסה בעודו מגשש אחר המפתחות של ביתו, בלית
ברירה הוא מצלצל בדלת, לאחר כמה דקות של שקט הוא מנסה שוב פעם
גם הפעם ללא הצלחה, הוא מוריד את התיק מכתפו ומתחיל לחפש אחר
מפתחותיו.
מפתחותיו התחבאו לו שם מתחת לכובע הצמר שלו כאילו מחפשות מפלט
מהקור הנורא, הוא הוציא את המפתחות מתיקו ופתח את דלת ביתו.
כאשר פתח את דלת הבית הוא ראה את מיכאל על השולחן ואת רונל
מציץ בו בפחד מעבר לאחד המדפים, הוא זרק חיוך וסגר את הדלת.
לאחר מכן ניגש לחדרו, "אוי לא!" אמר לעצמו הדלת פתוחה "יכול
להיות ש...?"  הוא פתח את הדלת ונכנס לחדרו, הוא התיישב על
המיטה והחל פושט מדיו ומיד לאחר מכן לבש מכנס וגרביים מפאת
הקור הנורא לאחר מכן נגש לארון והוציא משם חולצת טריקו ולבש
אותה אף היא.
הוא הסתכל ימינה ושמאלה ,הוא חשד שמשהוא קרה הוא בטוח שהם עשו
זאת שוב,הוא הריח את חולצתו ונשם לרווחה, הוא חפש בארונו ולא
מצא שם שום עדות לזוועות אשר ציפה למצוא שם.
הוא נשם לרווחה וחשב לעצמו עד כמה בר מזל הוא שהם לא עשו זאת
שוב.
הוא ניגש למחשב והחל בודק הודעות לאחר מכן חיבר את הפלאפון
לשקע
ואז הוא קלט! הוא הביט מטה ופרצופו לבש בעתה חולנית, הוא ראה
אותו יושב שם מעכיר את כל האוירה,הוא ראה אותו נח שם בהוד
מגעילותו על שמיכת הפוך שלו, "כן" הוא אמר לעצמו כשאכזבה אוחזת
בקולו "שוב פעם הם חירבנו לי בחדר..."
הוא הרים את שמיכתו והעיף את גוש שאריות האוכל לשירותים, לאחר
מכן זרק את השמיכה למכונת הכביסה.
בעודו עושה את דרכו לחדרו הוא עבר ליד שלג וכתם מבטם לא יורד
ממנו והוא מוכן להשבע שאף גיחוך נראה בעינהם, לאחר מכן הוא
עובר ליד קיפ קיפ שמביטה בו ביראת כבוד מזוייפת, הוא רואה את
מוטי ואת קיטי וחן ישנים על המיטה כאילו באפיסת כחות "כאילו
עשו משהוא כל היום"  הוא רוטן לעצמו.
לעולם הוא לא ידע מי מהם עשה זאת. מי מכל תשעת החתולים חרבן לו
על השמיכה, אמנם רק מכאל וחן יודעים איך לפתוח את הדלת
המזויינת...
אבל הם מתורבתים מדי בשביל זה הרהר שנית... אולי אחד מהם פתח
את הדלת ואז חתול אחר החליט להתרוקן על מיטתו, "אין אני יכול
להוכיח מי עשה זאת לעולם" חשב לעצמו, מאוכזב מעצם ההבנה חזר
לחדרו סגר את דלתו והחל מחפש אחר עוד עדיות למערכת העיכול של
חתוליו.
(מבוסס על סיפור אמיתי)


2.

בוקר.
קיפ קיפ מייללת כאילו קוראת למישהוא, אט אט כולם מתחילים להגיע
למטבח.
תחילה מגיע מיכאל בהליכתו הדיכאונית גרום כתמיד עם מבט עצוב
בעיניים. לאחר מכן מגיעה לה חן וכשמה כן היא, שופעת חן
בחתוליותה מדלגת על המרצפות כאילו ממהרת לאן שהוא.
לבי החתולה הכי צעירה, בתה של גליה (מלכת החתולים לשעבר ופגר
בהווה), התעוררה משנתה והביטה מטה לעבר קיפ במטרה להראות שהיא
ערה.
לאחר מכן הגיע שלג, ההומו של החבורה,חתול לבן ענק עם עיניים
כחולות והתנהגות נשית שלא תבייש את אף אחד מהדראג קווינים של
זמננו.
קיטי הזקנה שבחבורה (בת 11 עוד מעט) חוזרת לישון במחאה ומסרבת
להשתתף מאסיפה אווילית זאתי.
רונל מגיע בצעדים חוששים ,הוא נכנס למטבח וחוטף סטירה הגונה
מקיפ אשר צועקת לו מאחור: "אתה לא רצוי יא חתיכת אוהב כלבים
שכמוך". רונל בורח מהמקום ומסנן לעברה את הקללה החמורה ביותר
שפה של חתול יכול להוציא מפיו הקטן: "בת כלבה!" וקיפ לא נשארת
חייבת - היא מחזירה לו ואומרת לו: "לעולם אל תראה את פרצופך
הכתום בסביבתי, חתיכת דביל, לך תישן עם עכברים!"
נראה שכולם הגיעו וקיפ מתחילה בקריאת השמות:
מיכאל? מיאו.
חן? מיאו
"שלג? שלג?! שלג?" צועקת קיפ בכעס, "רד ממיכאל עכשיו ומיד!!!"

לבי? מיאו.
קיטי? "לכי תרדי לכלב!" ענתה לה קיטי וחזרה לישון על הספה
שבסלון.
המומים מתשובה זאת סובבו כולם את פרצופם לעבר קיפ. קיפ החלה
רועדת מחימה עקב רמיסת מעמדה וזילזול בוטה זה.
ועוד מול כל נתיניה?!
צעקות  רבות נשמעו בסלון עד אשר סיימה קיפ קיפ את עבודתה
והשאירה את קיטי מיתחת לספה רועדת מפחד, רוב שערותיה על הריצפה
וחור גדול ואדום נוטף דם בגבה.
"אוהבת בני אדם שכמוך!" צעקה לה קיפ קיפ בעודה שוכבת מחוסרת
הכרה.
קיפ סובבה גבה ושאלה באדישות: "טוב, איפה היינו?"
כל ששת החתולים חזרו למטבח והחלו מאיפה שהפסיקו...
"טוב," החלה קיפ קיפ מחדש, "איפה היינו? אה כן, ואחרון חביב,
כתם?"
"כתם? כתם?! משהוא ראה את כתם?" שאלה קיפ את כולם.
"אני ראיתי" ענתה חן "הוא בחדר של זה שמאכיל אותנו כל הזמן"
"טוב" ענתה קיפ ורצה לחדר השינה רואה את כתם שרוי במצב של
תרדמת מתקדמת על המיטה  מוציא ריר שסמיך ודביק ונוחר קמעה...
בשליפת ציפורניים מהירה מעירה קיפ את כתם מתרדמתו, כתם פותח את
עיניו ועונה, "מה? מאת רוצה אחותי? למה את מפריעה לי לישון בן
חתול?" אמר כתם בקושי מרים את ראשו מהמזרון.
"שוב פעם התמסטלת ממטהר האויר של האנושיים?!" צעקה עליו קיפ
בכעס.
"היי כמו שחתול גדול פעם אמר: חיי ותני לחיות, בן חתול."
"תגיד לי," שאלה אותו קיפ שוריד מצחה מתחיל לרטוט "לא נמאס לך
מהסמים? אתה יודע סמים מוחקים את החתול וחוץ מזה לא נמאס לך
לשבת במצב צבירה של גוויה כל היום מסטול תראה איזה כרס יש לך
אתה לא חתול אתה כבר מאין כרית שבמקרה נושמת ואוכלת!"
כתם הרים מבטו אליה מחייך מנסה עצור את צחוקו בעודו מדמיין
כרית בצורת חתול.
קיפ הבינה שאין זה הגיוני לדבר אם כתם בכלל והשאירה אותו
במצבו, להרקב במיטה בחוסר מעש ניצחי שבחר בו כתם בגאווה ונאות
להמשיך בו בכל ימי חייו.
"טוב" החלה קיפ בישיבה "אני מקווה שכולכם שומעים אפילו שם בסוף
צריך לדבר בלחש כי יש בנינו מלשנים" (קיטי ומוטי עוברות במוחה
של קיפ קיפ).
"אוקי, אני חושבת שמבצע 'חום בלבן' מתאים במיוחד לשעה זאת של
היום כאשר אין נפש אנוש בבית."
"טוב אז ככה מיכאל וחן אתם הולכים בחוד יחד עם שלג,שלג אתה
הולך לפניהם בודק שאין שם מכשול מקדימה מובן? כן" עונה שלג
בטון נשי בעודו מלקק את טלפיו על מנת להבריק את ציפורניו
המטופחות.
"לבי את תהיי מאחור שומרת שלא יהיו הפתעות, מובן?"
"מיאו", עונה לבי מהנהנת להסכמה.
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאל מכאל מרכין את ראשו
כאילו מתבייש ביללות שעזבו את פיו.
"ברור!" זעקה קיפ, "איך אתה יכול לשכוח את מה שהם עשו dog
fucker שכמוך?!  הם לקחו לנו אותו כל כך אהבנו אותו בובת העכבר
אשר הייתה תלויה שם על הכסא , וההתעללות שעברנו שניסנו לרדוף
אחרי הנקודה האדומה והמעניינת ההיא? ולא משנה כמה גבוה קפצנו
לעולם לא הגענו אליה! תיזכר בעל חיים, שהם כל הזמן מניחים את
האיברים הענקיים עלינו בדיוק שסיימנו ללקק את עצמנו", הוסיף
שלג בהתמרמרות.
"טוב." ענה מיכאל חלושות "כנראה שאין ברירה...."
"קיפ?" אמרה לבי "יש סיכוי שנהיה שתיים מאחור? אני אשתעמם לי
שם".
"אין לי סד"כ" ענתה קיפ קיפ, "שתי החתולים היחידים שנשארו הם
כתם ומוטי, וכתם מסטול, ולא יכול לזוז, ומוטי הפצפיסטית הזאת
לא תעזור לנו לעולם, היא וכל הדיבורי הכלבים שלה שאלימות זה לא
הפתרון, וסך הכל בני האנוש טובים לנו ומאכילים אותנו. איכס!"
זעקה קיפ והתנערה המרדנות.
"טוב, באסה" יללה לבי.
"טוב אז אנחנו מוכנים?" שאלה קיפ את כולם לאחר התדריך.
מיאוו של הסכמה נשמעו בחדר.
(מבוסס על פנטזיה אמיתית)

3.

"פסססט", לחשה קיפ ללבי וקרצה בעינה השמאלית.
לבי הביטה אחורה רק בשביל להיות בטוחה ריחרחה כמעה רק לשם
הביטחון ונתנה את האישור הסופי.
"פססססט" לחשה קיפ לשלג וקרצה לו בעינה השמאלית שלג הביט בה
קלות והשתהה כאילו חולם בהקיץ עד אש תפחה לו חן קלות על העכוז
על מנת שיתעורר ויחל במבצע 'חום בלבן'.
שלג החל ללכת מרחרח כל פינה על מנת להיות בטוח שאחד מבני האנוש
לא יקפוץ פתאום ויפריע לו במבצע הרגיש.
הם הגיעו למטרה תפקידו של שלג נגמר והוא פינה את מקומו
למקצועיים לחן למיכאל אשר היו מופקדים על פתיחת הדלת, שיטתה של
חן היתה שונה משיטתו של מיכאל שכן מיכאל היה יותר ארוך וגמיש
מחן אבל חן בורכה במח מפותח  משאר החתולים.
שיטתו של מיכאל היתה פשוט להימתח עד לידית ופשוט להוריד אותה
בקצות טלפיו וכך לפתוח את הדלת, לעומת זאת שיטתה של חן היתה
לקפוץ על הידית וכך על ידי המשקל שלה לפתוח את הדלת כמובן שתוך
כדי זה היא היתה גם דוחפת את הדלת עם רגלה התחתונה.
מיכאל ילל,רק על מנת להיות בטוח שאין אף אחד בחדר, הוא ילל
בשנית והחל העבודה, הוא נימתח ואז בעזרת טלפיו החל פותח את
הדלת,נשמעה חריקה קלה ופלאק! נפתחה הדלת,מיכאל הביט אחורה לעבר
חן מגלגל את עיניו בגאווה ואז מביט לעבר קיפ לוחש לה פססססט
וקורץ בעינו השמאלית.
חן ומיכאל סיימו את עבודתם והתירו עתה לקיפ לעשות את העבודה
"המלוכלכת".
קיפ החלה לנוע באיטיות מביטה לעבר הצדדים "רק ליתר בטחון", זאת
הסיסמא שלה, היא החלה לנוע מזיזה את בטנה השמנה ימינה ושמאלה
ימינה ושמאלה כמו מטוטלת פרוותית, היא הגיעה למיפתן הדלת, ועל
ידי מכה קטנה עם טלפיה, פתחה את הדלת לרווחה, מגלה את המטרה אל
מול עיניה.
החדר היה בינוני בגודלו חשבה קיפ קיפ אבל מלא במטרות נוחות
ל"פיגוע".
היא עלתה על מטתו של קורבנה התיישבה על שמיחתו הלבנה והחלה
עושה את צרכיה תוך כדי חיוך ערמומי בינה לבין עצמה.
לאחר מכן היא הלכה לעבר ערימת בגדים אשר כוללים את מדיו של
הקורבן ואת ציפת הכרית וכובע ב' אשר הרים בצבא, היא התיישבה
והחלה שולחת זרמי ליכלוך נוזליים צהובים ומסריחים לעבר הערמה
הנ"ל.
קיפ קיפ סיימה, היא הסתובבה ויצאה מהחדר בחיוך מלא הדר, מזיזה
את ישבנה ימינה שמאלה, ימינה שמאלה, בגאווה והתנשאות על
שהוציאה לפועל את המבצע המבריק הזה.



4.

צהריים.
כתם עודכן בפרטי המבצע על ידי קיפ קיפ.
נשמע צלצול בדלת, שלג וכתם הלכו לעבר הסלון ועלו אל השולחן על
מנת לראות מי הגיע עברו כמה דקות ודממה לאחר מכן נשמע עוד
צלצול ושוב דממה,לאחר כמה שניות נשמע רחש המפתחות ומיכאל הצטרף
על מנת לראות מי בן האנוש, נפתחה הדלת, ולתוך הבית נכנסה הדמות
שאליה היה מכוון הפיגוע. מיכאל הביט בו, מרחם עליו, ומתבייש על
מה שנאלץ לעשות, ומשמיע יללת התנצלות. הדמות חלפה על פניו,
חייכה לעברו, ופנתה לעבר חדרה.
לאחר כמה דקות יצאה הדמות עם השמיכה ועליה גוש החרא החום. קיפ
הביטה וחשבה בשמחה על איך היא דפקה אותו.
כתם ושלג צוחקים ביניהם בשאלה אם הוא מצא את הפסולת הנוזלית,
שקיפ הועילה בטובה להשאיר לו.
לילה.
קיפ מסיימת עוד ישיבה ומודה לכל משתפי הפעולה שעזרו למבצע
הנוכחי ופונה לעבר סל הכביסה על מנת לנום בעודה מתכננת את
הפיגוע הבא...