לו ידעתי מה שאני יודעת עכשו,
אולי הייתי חכמה יותר

לו ידעתי שהסיוט שבו אתה נפטר,
יהפוך לאמת
הייתי מפרשת אותו אחרת לגמרי

לו הרגשת את מה שאני מרגישה עכשו,
אולי לא היית מצליח להתמודד עם הידיעה

לו היית רומז את הקטן שברמזים,
הייתי תומכת בך ועוזרת לך

אם לא היית מסתיר את האמת,
הכל היה  שונה עכשיו
אולי האמא שלי לא הייתה שבורה
אולי ילדיך לא היו נשברים מבכי
אולי לא הייתי בוכה לקדוש ברוך הוא
שיציל אותך
אולי הבועה שבה כולנו חיינו
לא הייתה מתפוצצת באופן חד שכזה


לו אמרת לנו את עובי הזכוכית
של התמונה הגדולה,
אולי היינו חזקים יותר
או לפחות נבונים יותר
אולי היינו מחברים את כל הרמזים
מוקדם יותר ומבינים ובך תומכים

לו היית אומר לנו עד כמה אתה חולה
ועד כמה אתה סובל,
אולי היינו משכילים להתמודד
עם הידיעה שאתה איננו
או שמא שום דבר לא יכול להכין אותנו
להשכלה כשמדובר באדם בן 50
שאהב ונאהב  
או שמא אין הגיון במחלה אחת נוראית
ולה פנים רעות ומכוערות
מחלה אחת עם שם קצר-
סרטן.


מוקדש לדודי היחידי- יהודה ולרשטיין , אני אוהבת אותך יהודה!