|
נתזי חרס
של שירה שבורה
נבלעים בשולחן אמיתי
חלונות של אחד מתוך אלפי
בניינים
מראים את הנוף
עוד מעט הגשם ישטוף
אתה לא דואג לי מספיק
היופי שלך לא מציל אותך
האגו של העולם נפגע
יש חור במקום קטן מאוד
אוויר נכנס
מתפשט
לא נותן לך לנשום
רוח חזקה מדי.
סגרו אותי במוסד למטורפים
צעירים בינתיים
אטמו קירות
נטשו את הדלת
כנס אליי
לחדר
חבק את גופי החצוי
שלא אפול תחתיך
שלא אעלם לך
מהידיים
אסוף מרצפת עכברים
את נתזי החרס,
שמור עליהם
עבורי. |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.