מידאס
טווה מתוך ידיו
קורים
חוטים חוטים
שתי-וערב שזורים
ובהם בין-הרף עוברים
פולסים דקיקים
ניצוצות של אושר
מלאכותי
ממלאים פה הכל
בעיר שכולה טבולה
בזהב של אור
ולעולם לא תוכל
לתפוס
ולעולם לא תוכל
לדעת
ריאקציות ביוכימיות
שבמוחך משתוללות
כשאתה לגעת מנסה
ופחד ברטט יוצא
אולי כולנו טעונים
יותר מדי
ואולי מעט להפסיק
כדאי
כי אנחנו עבדים
אנחנו עבדים
ולא באמת
מרגישים
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.