מנסה כבר שבוע לכתוב לך שיר
אך הלב לא מוכן להסביר
למה המילים פתאום לא יוצאות
למה השורות פתאום כל כך קשות
עם כל מילה שנושרת מהעט, הלב בוכה על האמת
לעולם לא תדע כמה כואב לי בגללך
כמה אתה פוגע בכל מילה שלך
כמה כמהה אני אותך לעזוב
להחלים ולשכוח ולא לראות אותך עוד

כואב לי בזרועותיך, אני סובלת עם מחוגי הזמן
רוצה שכבר תרפה ולא תכאיב שוב לעולם

שוכבת לצדך בלילה קר
מחבקת את גופך - אך הלב נשבר
אתה קורא לי "נסיכה" ואני יודעת שאינך איתי
כל אחת אחרת יכולה להיות כאן במקומי

אצל חבריך, כל פיסת עולם יותר יפה ממני
אני רוצה להיות נאהבת - אך בשבילך כלל לא קיימת
ונדמה לך שאני רק סתם אוהבת, אך אני אוהבת עם כאב
מלקה עצמי על כל שניה שאני מרשה לך לשבור לי את הלב

מביטה בעיניך והשקר גדול - יודעת שלא איתי היית אתמול
וגם אם לא היית עם אחרת - אצלך בוודאי לא הייתי המועדפת
ואתה שואל אם עוד אוהבת, בלבך יודע התשובה -
הלואי ויכולתי לשקר ולהעלים את זאת האהבה

חזור אל החיים שלך, אל כל אותם דברים
המשך לשקר לי - אך בין שפתיך אני קוראת נכון את המילים
אינך אוהב אותי, אולי לא אהבת מעולם
מדוע אתה עוד משקר לי?
האם בעיניך הזמן לעולם לא ייתם?