כשניגבה את כתמי הדם מעל קרני הימנית , הסתכלה עליי אמי במבט
ספק מרחם, ספק נוזף.
"מה יהיה הסוף איתך ?" שאלה אותי בעצב. הטקס הזה חזר כמעט כל
יום בזמן האחרון , או בעצם מאז אותו יום נורא ביער.

תמיד הייתי קצת שונה מאחיי האיילים. כשגדלנו וכולם היו משחקים
בשלג בהתנגחויות,  הייתי מדשדש בקרחת היער הקרובה , מנשנש לי
איזה כר עשב עסיסי. מדי פעם כשהיו גוררים אותי למשחקים שלהם
הייתי מהנהן באי רצון מול יריבי התמה , משתדל שלא לפגוע בו או
בי.
היה לי חוסר רצון עמוק להתערב במאבקים ומריבות- תמיד הייתי
מוותר בלבד שלא אלכלך את הפרווה שלי.
הפרווה שלי! כמה יפה ועדינה הייתה . חומה בהירה כולה עם כתמים
לבנים אפרפרים מפוזרים עליה באקראיות ונקודה חומה כהה - כמעט
אדומה , ממוקמת בין שתי קרניי , משווה לי מראה מלכותי אצילי.
למרות שלא נהגתי לשחק עם שאר בני גילי , היו רבים שהעריצו את
היופי המיוחד שלי- את הסגנון האצילי שלי.
אמי ואבי לא חשבו טובות עליי. אמי תמיד אמרה לי "רופוס, למה
שלא תתנגח קצת עם רודולף, הבן של השכנים? " ואבא שלי היה מפטיר
"תראי איזה חלושס הבן שלך" ואז צועק לעברי "ככה בחיים לא תהיה
במזחלה של סנטה".
במזחלה של סנטה, שיא שאיפותיו של כל אייל לפלנדי טיפוסי.
בשביל להיות במזחלה של סנטה היית צריך להיות האייל הכי חזק
בעולם. סה"כ היו שמונה במשמרת אחת ותחשבו מה זה לסחוב מתנות
למאות מיליוני ילדים....
וגם סנטה הוא לא בדיוק איילת עופרים.
אבל אותי זה לא עניין, מה לי ולמזחלות? אני רציתי להיות מעצב
פרוות.
אני רציתי להיות מעצב הפרוות המפורסם בלפלנד - ושאייל שעוצב
תחת הפרסות שלי יוכל להתגאות "אותי עשה רופוס!".
בקיץ ההוא כשנסענו לנפוש ביער הגדול, פגשתי את ליאון .
ליאון היה אייל בן גילי אבל לא נראה בן גילי. הוא היה גבוה
ממני בראש לפחות אבל נדמה היה שהוא הרבה יותר גבוה. כתפיו היו
רחבות וקרניו כבר מפותחות ומפותלות.
היינו מבלים שעות ביחד , אני וליאון. הוא לא התעניין
בהתנגחויות כמו שאר בני גילנו , והוא אהב במיוחד את הפרווה
המדהימה שלי.
ערב אחד , בעודנו מטיילים בשבילי היער שמענו רעשים עזים מקבוצת
עצים קרובה. "שמעת את זה רופוס?" שאל אותי ליאון כשהוא כבר
מפלס לו צוהר בשיחים. "אני לא בטוח שזה רעיון כל כך טוב.."
ניסיתי לעצור אותו אבל ליאון לא עצר.
"בוא יא פחדן, היית פעם במסיבת טראנס?!" עברתי את השיחים
ולעיניי נגלתה רחבת יער כשבתוכה המון חיות שחלקן אפילו לא
ראיתי מימיי. כל כך הרבה חיות מכל הגדלים והמינים , וכולם ביחד
רוקדים כמו מטורפים. בתקרבנו קצת וליאון הלך להסתודד לרגע עם
השועל. אחרי כמה דקות חזר אליי ולחש לי לאוזן "רוצה להדלק?"
והחזיק מול עיני טבליה לבנה קטנה." להדלק" שאלתי אותו המום
"למה אתה מתכוון" .
"תבלע את זה ותבין אחי" אמר לי ליאון ודחק בי "הנה אני בולע
חצי ואתה תבלע את השני" אמר ועשה.
בלעתי את הכדור החצוי , למרות החשש הכבד בליבי, ולא הרגשתי
כלום. "פצצות !!!! "צעק לי ליאון והצטרף לרוקדים בהתלהבות .
לא הבנתי מה קורה פה והחלטתי לחזור בחזרה לכפר הנופש שלנו.
דידתי לי ברחבי היער מדוכא קצת מהסיטואציה שנפלתי לתוכה-מה קרה
לליאון חשבתי לעצמי. לפתע התחלתי מאבד את שיווי המשקל . הראש
שלי הסתחרר והרגשתי מקהלה של גמדים מצליפים לי בראש מבפנים.
התחלתי ללכת בזיגזג ואיבדתי את חוש הכיוון שלי . לפתע ראיתי
לפני צב נחמד הולך על השביל לתומו.
"אה... ערב טוב לך אדוני הצב " צעקתי אחריו אך הוא נכנס
לשיריון בבהלה ואני רציתי לרוץ אליו ולהרגיע אותו אבל
הסחרחורות התגברו בראשי , ונדמה לי שאיבדתי את ההכרה.

למחרת התעוררתי למרגלות איזה עץ , שרוע מכוסה בדם . כל הפרווה
היפה שלי התלכלכה בדם ובוץ ועוד משהו מסריח שלא זיהיתי. על
הקרקע היה שרוע לו שפן קטן שנראה לא במצב שפיר , ולצידו פקק
שעם מכוסה בשכבה חומה דקה.
ברחתי משם במהירות , היתה לי תחושת סכנה באותו הרגע, וחיפשתי
לי נהר להתנקות בו.
לבסוף התפלשתי לי בנהר שליד כפר הנופש של הורי. שעות התפלשתי
כך וניסיתי להוריד את הריח האיום הזה מהפרווה אך לשווא .
לפתע מהשיחים שמעתי קולות , ואת צעקתו של ליאון "רופוס !!!!"
." סוף סוף" שמחתי לעצמי, כבר התחלתי לדאוג לליאון. כשראשו של
ליאון הציץ מהשיחים ראיתי מעל גבו צב מוזר למראה- שריונו היה
מהודק בעזרת חגורת עלים. "זה הוא !!!" צעק הצב בזעם והצביע
עליי "הוא הצבי המנומס!"
"אני לא צבי , אני אייל!" בכיתי בתחינה. לא עזר כלום, מאז אותו
יום כבר לא העריצו יותר את הפרווה המפוארת שלי (היא הייתה
מסריחה לעד ...) ובכל פעם שהיו רואים אותי האיילים בני גילי
היו צועקים עליי "הצבי המנומס" ורודפים אחרי ומנגחים אותי בזעם
עיוור.

קישור למשל הצבי המנומס:


http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=10076&t=9424