אבא לא חזר יותר אחרי אותה מלחמה ארורה בלבנון, חלק אמרו שהם
ראו אותו פותח את מכסה הטנק, יוצא ממנו עם התרמיל ומתחיל ללכת,
אחר סיפר שהוא ראה אותו גם מסתובב ומנופף לשלום ורק הצבא אמר
שהוא פשוט נעלם.
הרמטכ"ל עמוס דנוך הגדיר את אבא שלי "חלל", את המשפחה זה קצת
קומם אבל לא היה הרבה מה לעשות, אולי הוא באמת חלל.
אימא לא חזרה לעצמה אחרי אותו מקרה, וכיום אחרי כמעט ארבע שנים
לבד היא בקושי מתפקדת, אפרת וצור, אחיי נמצאים איתה כמעט תמיד,
בעיקר צור שלא מש ממיטתה ומטפל בה עד שאפרת מגיעה מהעבודה.
נורא כואב לי על אימא, כי אני יודע עד כמה שהנישואים שלה לאבא
שלי לפני קצת יותר מעשרים שאחת שנה, עשו אותה מאושרת- גם אחרי
כל כך הרבה זמן היא תמיד הייתה מחייכת כשהיא הייתה איתו וניצוץ
האהבה וההערכה שלה כלפיו לא מש אפילו לרגע מעיניה.
היא לא דיברה הרבה מאז, לא איתנו ולא עם אחרים, לעיתים היינו
שומעים אותה ממלמלת לעצמה לפעמים כאשר הייתה בגפה בחדר המשותף
שלהם ולעיתים מתוך שינה. כל מיני דברים שלא ממש יכולנו להבין
או לעזור. גם כשניסינו לשוחח איתה ולנסות לדובבה, היא מיד
נסגרה והרצינה יותר, ואנחנו כתומכים עם כל הכאב שלנו עליה,
היינו מבינם לליבה ונותנים לה את הזמן- שאם היא תרצה לדבר אז
היא פשוט תבוא ותאמר.
החיים בבית הפכו להיות עגומים ושקטים ככל שהזמן חלף ונאלצנו
להתרגל לשיגרה החדשה שמלאה את הבית, אפרת לקחה את זה הכי קשה,
היא הייתה בוכה המון, ואני רק יכולתי לחבק אותה וללטף את
שיערה. אני אף פעם לא הצלחתי לבכות.
עד לפני שלוש שנים הייתי בטוח שהכל בדיחה, ושיום אחד אבא יקיש
על הדלת, או יסובב את המפתח ופשוט ייכנס, וכולנו ניגש אליו
ונציף אותו באלף ואחת שאלות, ולא יהיו לו תשובות לכולם, ואז
הוא ייקח אותנו לסלון וייספר לנו הכל עד השעות הקטנות של
הלילה, ואמא תיגש למטבח ותחזור עם איזו פרוסה מרוחה בריבת
שזיפים, וקפה, או עוגיות או שמפניה כדי לחגוג את חזרתו המפתיעה
של אבא לחיינו, ואז השמועה תתפשט והתקשורת תגיע, ויראיינו אותו
לכל הערוצים, וגם הסי.אן.אן וה- בי.בי.סי והאיי.בי.סי ומה לא,
ואז יבוא הסרט, והספר והחיים יחזרו למסלולם ואמא תחזור לעצמה
סוף סוף אבל בכל יום שעבר התחלתי לאבד את התקווה והיום אני
בסתר לבי מקווה שהוא יחזור, או ישלח גלויה להודיע שהוא בסדר,
או יגיד שהוא מתגעגע אלינו ושהוא יחזור מקרוב- אבל זה רק בסתר
לבי כי על פני השטח הוא כאן איתנו.
אמא, אנחנו אוהבים אותך ונהיה פה בשבילך
אבא, אם אתה קורא את המכתב הזה עכשיו, תיצור קשר
אפרת, תהיי חזקה
צור, אל תכעס על אבא, אני מבטיח לך כשתהיה גדול יותר, אני אשב
ואספר לך הכל, בלי להסתיר ממך דבר. אחרי הכל, אתה גדלת בלי
אבא. אבא שלך.