"בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת, אתה נמצא במגע הדוק עם הכול. אתה ב ת ו ך
המתרחש, ולא עוד צופה בו בלבד; ותחושת הנוכחות היא מהממת. אותו בטון החולף
בזמזום כחמישה-עשר סנטימטר מתחת לכף-רגלך הוא הדבר הממשי, אותו החומר עליו אתה
מהלך; [...] הרביתי לתהות מדוע ארך לנו זמן רב כל כך לגלות את הכבישים האלה.
דומה שראינום ולא ראינום; או, במילים אחרות, היינו מחונכים ש ל א לראותם. מן
הסתם הורגלנו לחשוב, שזירת הפעילות האמיתית היא בעיר הגדולה, ושכל זה אינו אלא
פרובינציה משעממת. הדבר הוא מתמיה. הנה מידפקת האמת על דלתך, ואתה אומר: "לכי
לך, אני מחפש את האמת" - והיא מתרחקת לה. מתמיה."

- "זן ואמנות אחזקת האופנוע" [תר': יהודה רגבים] -


הבוקר חלמתי שרכשתי את ההארלי-דיוידסון הראשון שלי. גוף המתכת החלק, השחור,
בעל הקווים המתעקלים והזורמים נח כולו שלי ברחוב בו אני גרה. ואני יוצאת "למסע
בעקבות ערכים", בנופי אמריקה האחרת, ומעבר לה, זו שלא מופיעה בדפי מדריכי
התיירות אלא בין דפי הספר ובעיני רוחי.
אולי יום אחד זה לא יהיה חלום.