מה אתה נובח? מה?
כל פעם שאני עובר לידך אתה מתחיל לנבוח. כאילו שאני איזה אסון
טבע מהלך, משהו שמעורר את תשומת לבך.
ככה, כבר כמה שנים שאתה מתרגל אלי, ועדין אתה נובח בכל פעם
שאני עובר לידך.
קשה לך להתמודד עם הנוכחות שלי? זה כואב לך? זה פוגע בך?
אני לפעמים חושב אם אי פעם עשיתי לך משהו... אבל לא. לא יכול
לחשוב על שום דבר.
אז תסביר למה אתה נובח?!
אני יודע שזה בגללי. אתה לא עושה את זה לאחרים, כשאחרים
מסתובבים אתה נחמד, לפעמים אפילו מתחנף וזה כל כך פתטי. אבל
כשמדובר בי - חס וחלילה. נובח כאילו מחר, מוציא את הגרון
ולפעמים, כן גם זה יכול לקרות, לפעמים אתה מפחיד אותי קצת.
האם אתה רוצה לתקוף?
האם אתה מפחד ממני?
הרי אתה תמיד סתם עושה הרבה הרבה רעש ותו לא. באמת שזה יכול
להיות עצוב, אלא אם כן אתה פשוט מתאפק. אם אתה מתאפק, שמע לי,
אל. תוציא פעם אחת את כל מה שיש לך עלי והכל יגמר.
אולי אתה בכלל מפחד ממני. עושה את עצמך גיבור גדול, אבל בפנים
רועד מפחד.
ובכל זאת, כל יום אתה נובח מחדש.

אולי תפסיק?