ואיה הם שמות בני האדמה
אשר זנחו את שמותיהם בשביל הבל?!
וכמה שנים לאדם עוד נותרו
כשהטוהר תלוי על החבל?
מתוך האיחוד ליחידים אז נקרענו,
ביחד הפסקנו ללכת.
עורף הפנינו לאדמה הטובה
וכך גם כבתה השלהבת.
בתוך להבה חושלו הלבבות
בהר הטובל בענן.
ודמע בן שפחת אברהם
ולבו בער מקנאה.
וגעגוע, געגוע לאב
געגוע, בלב כה צרב.
והלב, שנועד לאהוב,
ידע רק עוד טעם מכאוב.
מעפר באנו ואל אפר נשוב
ונדע כי נשוב ובכל זאת שנאנו.
שנאנו כשיכולנו לאהוב.
והבדלנו בין דם לדמינו,
כשיכולנו גם אז לערבב.
והמשכנו לשנוא
וכל כך רצינו להאהב.
ועוד נאהב |
